וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (פ)
אבן עזרא
עד אחד. אפילו אחד, כאשר אפרש בשירה, וטעם זה הפסוק ואפילו ששלח וראה כי השם אוהב ישראל, ובעבורם הכה מקנהו, לא חשש מהמקנה בזאת המכה לשלח עמו, אולי לא עמדה הרבה: