שמות ט:יד מפרשים: רש"י, דברי דוד, אלשיך ובכור שור

את כל מגפתי. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁמַּכַּת בְּכוֹרוֹת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמַּכּוֹת:

את כל מגפותי. למדנו מכאן שמכת בכורות כו'. קשה בכורות מאן דכר שמיה כאן בברד, ואי משום דברד ובכורות הם בחלק של באח"ב אכתי מנלן דבכורות חמיר טפי מכל באח"ב, ותו היאך, נפרש ע"ז מ"ש כי עתה שלחתי כו' דבר מאן דכר שמיה. ורבים צווחו בזה קדמאי ובתראי וכתבו בשם ה"ר יעקב מאורליינ"ש להגיה בכורות במלאפו"ם כלומר בכורים הזרעים ששיבר הברד דהיינו כי השעורה אביב וקצת מגיהים במקום בכורות בצורות דהיינו רעב שמגיע מחמת ברד, וכל זה איננו שוה לי והנלע"ד דודאי בכורות כפשוטו הוא והצעת דברים כך הם, דבדבר ששייך בו מיתת אדם ובהמה מצינו בו שחס השי"ת ב"ה על האדם, וכן במכת בכורות היה בו באמת מיתת אדם אלא שחס השי"ת שלא למהר המכה ההיא וחד טעמא לתרווייהו, מה במכת דבר שלא היה בה מיתת אדם הוא מצד שרוצה הקב"ה להרבות הראות כחו ה"ה במכת בכורות שלא הקדימה משום שאח"כ א"א להראות נפלאותיו ע"כ הביא תחילה מכות אחרות, וזהו מבואר בפירוש בפסוקים דה"ק הנני שולח כל מגפותי זו מכת בכורות שיש בה מיתה ושקולה נגד כל המכות אלא שאיני מביאה מיד מטעם שתלמוד מהדבר שראוי להמית אפילו בני אדם ואפ"ה חסתי ולא הבאתי בה מיתת אדם, וז"ש כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר אלא שהעמדתיך בשביל הראותך את כחי ה"נ בזה לענין שאשלח את כל מגפותי דהיינו מכת בכורות בודאי אלא שאיני מקדימה ג"כ מטעם זה למען הראות מופתי, פירוש זה נראה אמת ומקובל ת"ל דלא כשאר מפרשים זה בכה וזה בכה ולא ראיתי נחת בדבריהם:

כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי כו'. הלא כמו זר נחשב יקרא מגפותי אל הברד. ומרז"ל (שם פי"ב) נראה בפירוש שעל מכת בכורות ידבר וכן מפרש"י ז"ל. והנה ראיתי מי שמשנה ל' רש"י ז"ל ואומר מכת בכורות. כמו כביכורה בתאנה בראשיתה שהכה אותם הברד ואין זה מתקבל. כי לא היה זה צודק רק אם לא היתה המכה בפרעה ובעבדיו ובעמו. רק בפירות הארץ וגם שהיתה המכה בזמן הביכור של פירות. ועוד כי לרבותינו ז"ל (שם פ"ט) שהיתה המכה משמשת חדש א'. היה הברד בטבת זמן שאין פירות באילנות. ועוד שבדברי רז"ל אין דרך לנטות מלפרוש על מכות בכורות ממש.