שמות ט:לא מפרשים: מאור ושמש, רש"י, ברטנורא וברכת אשר

והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעל והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה התורה נצחיית היא ויש להבין הרמז במה שכתב ענין זה בתו"הק ורש"י פירש אפילות הנה מדרש תנחומא פלאי פלאות נעשה להם שלא לקו הענין הוא כבר כתבנו בשם האר"י ז"ל דהמכות באו עליהם מתתא ולעילא ומלעילא ולתתא והנה ברד הי' מספירה חסד שבקדושה הכה לנצחים של הסט"א והנה איתא בכוונות על ולמלשינים אל תהי תקור כי לעשות דינים בשונאי ישראל צריך שיסכים ג"כ מדת החסד על הדינים וכן להמשיך חסדים על כנ"י צריך שיסכים מדה"ד וזה שמובא ברש"י ז"ל ע"פ ויהי ברד ואש מתלקחת נס בתוך נס כו' ואיתא ג"כ במדרש משל לשני לגיונות קשים שהי' מלחמה ביניהם כו' עשו שלום ביניהם יעויי"ש ולזה בא ברד ממדת החסד כנ"ל שצריך גם מדת החסד להסכים עם מדה"ד לעשות נקמה בשונאי ישראל והכה בנצחים על הסט"א כנ"ל והנה ידוע שיש ק"ך צירופ אלהים ויש חמשה גבורות ועיקר העבדות להמתיק אותם שירדו הדינין על שונאי ישראל וחסדים לכ"י וחמשה אלהים גימטריא ת"ל וזהו שאמר לו משה לפרעה רק אל יוסף פרעה 'ה'ת'ל לבלתי כו' 'ה'ת'ל דייקא גימ' חמשה אלקים. וידוע מספרי הקודש שפשתן רומז לסט"א וחיצונים וכן שעורה כדאיתא בגמרא שעורים נעשו יפים צא ובשר לסוסים ולחמורים וזהו והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעל 'א'ב'י'ב 'ג'ב'ע'ל גי' ק"כ רומז לק"כ צירופי אלקים שירדו הדינים על מצרים שהוא הסט"א והנה בכל דור ודור הוא כן שע"י תורה ומצות ומע"ט של ישראל מכה בסט"א כל או"א מישראל לפי מדרגתו בקדושתו אזי מכה בסט"א בהמדה שכנגדו בהיפוך אכן אבותינו במצרים לא היו עדיין ראויין לכך שלא הי' להם תורה ומצות כמ"ש ואת ערום ועריה ונעשה הכל ע"י משרע"ה ואהרן הכהן וזהו מרומז לנו בתורה בהוה ועתיד כי הפשתה והשעורה נכתה כנ"ל והחטה כו' 'ח'ט'ה גי' כ"ב רומז לכ"ב אותיות התורה והוא פשטות של תורה והכוסמת כו' רומז לרזי התורה שהוא לשון התכסות לא נכו כי אפילות הנה רומז שנמשך על ישראל מפלא העליון חסדים מגולים ורחמים פשוטים וזהו פלאי פלאות נעשה להם היינו פלאי פלאות חכמה העליונה דו"ק.

והפשתה והשערה נכתה. נִשְׁבְּרָה, לְשׁוֹן "פַּרְעֹה נְכֹה" (מלכים ב כ"ג), "נְכָאִים" (ישעיהו ט"ז), וְכֵן לֹא נֻכּוּ; וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן הַכָּאָה, שֶׁאֵין נו"ן בִּמְקוֹם ה"א לְפָרֵשׁ נֻכָּתָה כְּמוֹ הֻכָּתָה, נֻכּוּ כְּמוֹ הֻכּוּ, אֶלָּא הַנּו"ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו" (איוב ל"ג):

והפשתה והשעורה נוכתה והחטה והכוסמת לא נוכו וגו' נראה דיכול להיות שלכך כתיבי קראי בכאן דהכי קאמ' להן משה ואני ידעתי כי טרם תיראון ר"ל עדיין לא תיראון מה טעם בראותכם כי הדבר טבעי והפשתה והשעורה בעבור שהן קשין הוכו אבל החטה והכוסמת שהן רכין לא הוכו לא תאמרו מאת ה' היא שאלו היתה מאת ה' היתה שוברת רך וקשה על כן ידעתי כי עדין לא תיראון מפני ה' אלהים כי לא תאמינו כי הוא המכה אתכם במכה זו אלא תאמרו דרך טבע הוא זה. מהר"ר.