שמות יד:יז מפרשים: אבן עזרא, אור החיים, העמק דבר ומלבי"ם

ואני. ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל, ואין צורך שיכנסו בים, רק צוה ה' לעשות כך בעבור שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו, וממדבר איתם נכנסו ישראל אל הים ולמדבר איתם יצאו כאשר אפרש:

וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק וְגוֹ׳. בְּחֶמְלַת ה׳ עֲלֵיהֶם נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעָם קֹדֶם, לְבַל יִפְחֲדוּ בִּרְאוֹתָם כִּי הַיָּם נִשְׁאָר חָלוּק לִפְנֵי הַמִּצְרִיִּים כְּסֵדֶר שֶׁהָיָה חָלוּק לִפְנֵיהֶם, יָשׁוּבוּ לַחְשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת וּלְהַמְעִיט הָאֱמוּנָה בְּלִבָּם, וְיֹאמְרוּ הִנֵּה הֵמָּה עוֹלִים אַחֲרֵינוּ וְיִירְאוּ מְאֹד. לָזֶה הוֹדִיעָם וְאָמַר לָהֶם: דְּעוּ לָכֶם כִּי מִמֶּנִּי הָיוּ הַדְּבָרִים לְהִכָּבֵד בּוֹ, וַאֲנִי פּוֹרֵשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלֵיהֶם.

את לב מצרים. נכלל בזה הכל. גם המון העם גם הרכב ופרשים שכולם ירדפו וילכו עד סמוך לים ולא ישימו לב להבין איך נכנסו ישראל לים והיו סבורים שנתייבש קצת רוחב הים כפי המורגל להתכווץ לעתים: