שמות יז:ח מפרשים: רש"י, דברי דוד, אלשיך וברטנורא

ויבא עמלק וגו'. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר, תָּמִיד אֲנִי בֵינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵּיכֶם וְאַתֶּם אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם וְאַתֶּם צוֹעֲקִים לִי וְתֵדְעוּ הֵיכָן אֲנִי? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר, אַבָּא טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית, פָּגְעוּ בְאָדָם אֶחָד אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן, רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו, אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוֹ מֵעָלָיו וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ (תנחומא יתרו):

ויבא עמלק סמך פרשה זו למקרא זה כו. אין דרך רש"י להביא מדרש הסמיכות אלא במקום שלא נכתבו על הסדר, פירש בג"א דקשה כאן למה לא אמר ויצא עמלק כמו ויצא אדום ויצא סיחון אלא ויבא כענין ובא הכלב ונשכו במשל של רש"י. ולי נראה דקשה לרש"י למה אמר וילחם עם ישראל ברפידים והלא כבר נשתנה שם זה דכתיב ויקרא שם המקום מסה, או לפחות לא היה לו להזכיר כלל כאן המקום, ע"כ פירש דדרשינן סמיכות, והכוונה שמשה קרא שם המקום מסה לפי שהיו ישראל מספקים אם יש ה' בקרבם, ובא הכלב עמלק וילחם עמהם וראו שיש ה' בקרבם תמיד ע"כ חזר שם המקום רפידים כבראשונה ובטל שם מסה ובטל הספק שלהם, וזה דבר נכון מאוד:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה היה שמינה משה את יהושע שר צבא מלחמה זו. מכל שאר ישראל. ועוד או' בחר לנו אנשים מה היא בחינת בחירה זו. (ב) מלת לנו שהיא מיותרת. (ג) למה חרד את כל החרדה ההיא לו' אנכי נצב וכו' ומטה האלקי' בידי ומה צורך מטה האלקים לדבר הזה. (ד) מה ענין אהרן וחור עם משה. (ה) או' והיה כאשר ירי' משה את ידו כו' מה ענין הרמת יד להגביר ישראל והנחתה להגביר עמלק. (ו) כי עתה הורה כי ידו א' היתה מספקת ואח"כ אמר וידי משה כבדים כו' ואהרן וחור תמכו בידיו. יורה כי ב' ידים היה צריך. (ז) למה יגיד לנו ששמו תחתיו אבן. (ח) מי שלקח רומח בידו אחר מ' שנה מזמן זה וקפץ למעלה עשר אמות להרוג את עוג והרגו יהיו עתה ידיו כבדים מלהגביהם שהוצרכו שני בני אדם להגביה כל א' יד א' וגם מהראוי יאמר כבדות ל' נקבה. (ט) מה צורך לתמיכת הידים מזה ומזה. (י) או' ויהי ידיו אמונה כי מה ענין היות הידים אמונה וגם היות עד בא השמש (יא) או' ויחלוש כו'. איך היה חולשה בלבד אם הוא לפי חרב. (יב) או' כתוב זאת זכרון בספר. מה ענין הכתב זאת זכרון בספר יותר מנסים רבים שלא נצטוה לכך וגם שים באזני יהושע. (יג) או' כי מחה אמחה מה הוא הכפל הלז וגם או' מתחת השמים. (יד) מה ענין בנין המזבח וקריאתו ה' נסי. (טו) או' כי יד על כס יה. מה יחס דרך שבועה זו על דבר עמלק מבזולת. (טז) או' מדור דור שהל"ל לדור דור ועוד קושיא עצומה עולה על כלנה והיא כי לו חפץ ה' להמית את עמלק למה יאריך לו ויצוה לנו לזכור ולא נשכח לדורות ונשבע למחותו ולא יעשנו בפועל וישלח חרונו יאכלמו כקש. כי מה הוא עמלק הכלב המת שבהרף עין לא יבערנו כאשר יבאר הגלל עד תומו ולא יבאירנו לדור דור אמנם לבא אל הביאור נקדים תחלה. כי הנה ידענו מרז"ל שאין אומ' נופל' עד שתפול שרה תחלה כד"א (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ מלכי האדמה כו'. וכאשר כתבנו בספר חבצלת השרון כי זה מאמר נבוכדנצר באומר (דניאל ד׳:ל״ב) וכמצבייה עביד בחיל שמיא ודארי ארעא כי תחלה עביד בחיל שמיא הוא השר ואחרי כן בעם והם דארי ארעא והוא מאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"א) על פסוק קל מן שמיא נפל שר של בבל קל שמו. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק והניחו מדור דור והוא כי אין דבר קשה לפני הקב"ה כ"א ברצותו להיטיב אל יחיד או רבים ועונותם מעכבים ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה ככתוב אצלינו על מאמרם ז"ל באומרם קשה לזוגם כקריעת ים סוף. וכן אומרים קשי' מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי לזאת יחרד כל לב האם יש דבר קשה לפניו יתברך. מי שבלא עמל ובלא יגיעה ברא העולמות יש מאין יקשה לפניו קריעת ים סוף או לזווג זווגים או לפרנס את כל האדם אך הוא כי בקריעת ים סוף היה קטרוג שר של מצרים משוא פנים יש בדבר כו' וגם המרו על ים בים סוף כו' ע"כ היה קשה לפניו ית' לעשות ניסא לשקרי עד פשפש ומצא עזר כנגדם ועל דרך זה הוא בזווגים. כי יתפרדו הזוגות במעשיהם ונמנע זווגם להיות א' צדיק וא' רשע וכן במזונותיו של אד' הוא מקפח' על ידי מעשיו כאשר הארכנו במקומות זולת זה. ונבא אל הענין והוא כי מהטעם הלז כי אויב הוא ית' לעמלק ויאהב את ישראל. הנה עשר ידות לו הוא ית' ברצונו להפילו אך הנה צריך להפיל את שרו תחלה. ואנו מעכבים בידו והוא כי אין שרו כיתר שרי האומות מ"ה כי הלא זה סמאל הוא שטן הוא יצה"ר. והנה בכל חטא ועון אשר יעשה כל איש ואיש מישראל הוא מוסיף כח בו כנודע ואם אנחנו מאשרים ומחזקים אותו איככה יפילהו הוא יתברך למעננו ועד ממהר יעקב שעם שנצח את שרו של עשו בהאבקו עמו עם כל זה הקע כף ירכו על מוצאו בו ענין שתי אחיות מה גם עתה כאשר בעלי דיניו של עשו יהיו אשר בידם דברי עונות ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבכל פעם שנזכר גאולתנו העתידה שהוא מגלות הזה נאמרה שם תשובה והיה כי יבואו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך וכו'. ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה נביאים ובכתובים. והוא ענין חבלי משיחנו כי למה ששרי המלכיות זולת זו ברוב זכיות מספיק אך להפיל שר עמלק צריך נרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו. וע"כ אם נשוב מעצמנו יחישנו ית' ואם לא יהיה בעתה ולמען נשוב יהיו חבלי משיח לזככנו עד גדר שכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו ולכן מפלת עמלק הניחה הוא ית' מדור לדור עד בא דור שכלו זכאי. או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותו בחבלי משיחנו עד שובנו עד ה'. ויותש כח שרו של עמלק ויפול עוזר כאשר יתבאר עוד בשלהי הפרשה בס"ד: