וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל ע"פ ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי העושים לו נס בזכות אחרים לא יזכה לראות בנס שלו אבל אם הוא בזכותו יזכה לראות הנס שלו בעין ובזה פי' ז"ל ה' לי בעוזרי דייקא כלומ' בזכותי ואזי ואני אראה בשונאי שאזכה לראות בנס שלי שהוא אבדון של השונאים עכ"ד ז"ל והנה כאן גבי מרע"ה כשתפסו אותו להרגו מענין המצרי באו להכותו בחרב ונעשה לו נס שנעשה צוארו קשה כשיש ולא ניזוק ושוב עשה לו הקב"ה עוד נס ג"כ שברח מידם. והנה יש לחקור דלמה לא עשה לו הקב"ה נס שמתחלה יברח ולא יתפסו אותו כלל והנס האחרון היה צריך לעשותו מתחלה ולמה היה הדבר שיתפסוהו תחלה ויכוהו בחרב ויעשה לו נס פלילי שיהיה צוארו כשיש ולא יזוק ואח"כ יעשה לו נס שברח מידם והיה די בנס אחד דוקא ובודאי שכל מה שיש למעט בנסים שהם הפך הטבע הוא טוב וזה הנס שנהפך בשרו לשיש הוא נס פלילי הפך הטבע ואמנם כפי האמור אתי שפיר דהנה מרע"ה היה לו זכות רב וניצול בזכותו ולא בזכות אחרים ולכן כדי שיראה הנס בעיניו הניח השי"ת שיתפסוהו עבדי פרעה ויבואו להרגו ויהפך בשרו לשיש ולא יזוק ואין לך נס הנראה לעין יותר מזה כי זה דבר הניכר בעין שהחרב היא על צוארו ואינו ניזוק ולא כמו הבריחה דליכא דבר מעשה נסים הנראה בעין ורק הוא שיהיה נעלם מהם כדי שיברח וז"ש כי אלהי אבי בעזרי דייקא כלומר שהעזרה והנס הוא בזכותי ולא בזכות אחרים וע"ד שפי' ז"ל בפסוק ה' לי בעוזרי וכאמור והראיה שהנס הוא בזכותי הוא ממה שהצילני מחרב פרעה מחרב דייקא ולא אמר ויצילני מפרעה דמשמע שהצילו שברח מאת פרעה אלא הצילני מן החרב ממש שהיתה החרב על צוארו וניצול ממנה ולמה עשה הקב"ה באופן זה שיתפסהו פרעה ויכהו בחרב ויהיה ניצול אלא ודאי כרי שיראה הנס שלו בעין וא"כ ממה שראיתי הנס שלי בעין על כן יש להכריח מזה שהנס היה בזכותי ולא בזכות אחרים.
מגלה עמוקות
ויצילני מחרב פרעה. במדרש שוחר טוב שנהפך החרב מעל צווארו של משה שנעש' צווארו שיש ונהרג קסטיני באותו חרב לקיים קרא (תהלים לז) חרב פתחו רשעים לנו וגו' חרבם תבא בלבם הנדרש על קין והבל שהם עתה ברזא דגלגולא שיתרו היה חבר הקני נפרד מקין ז"ש למשה א"ני ח"ותנך י"תרו שרמז לו בראשי אתוון גם קין השיב על ששמע מתן תורה ובא באומרו להקב"ה (בראשית ד) השומר אח"י אנכי ר"ל שיקיים י' דברים שמתחילין באנכי וכי קבל הבל התורה גם דבור אנכי כנגד לאתרצח ז"ש הקב"ה (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי ר"ל שהראה לו הקב"ה שקשה עונשן של רציחה כעונש ע"ז ז"ש קול דמי אחיך שהוא ענין לא תרצח צועקים אלי ר"ל שקול קטרוג של דמי אחיך דמקטרגים צועקים כ"כ כמו אותו עון שמגיע אלי והוא עונש אנכי שהיא ע"ז לכן עשה תשובה ואמר (שם) גדול עוני מנשוא מאחר שהרציחה הוא נוגע לעונש ע"ז אין הפרגוד ננעל בפניהם (ישעיה סה) העם המכעיסים אותי הם על פני תמיד גם על עונש רציחה אמר דמי אחיך צועקים אלי דייקא בלי פרגוד ובלי שליח. רזא דמתניתין (ב"ק כב) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג למן היום שבא נחש והטיל זוהמא בחוה שהיה קין משורש נחש (שם טו) יצא צפ"ע זה קין וכמ"ש קין גדול עוני מנשוא מלשון נשואין שנשא הנחש את חוה כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נשואין מאותן נשואין נעשה עונו גדול כמ"ש בזוהר (שם ד) נע ונד תהיה בארץ עון נ"ד שעונו היה שבא נחש על חוה ונעשית ממנו נדה נע מסמאל נד מלילית והוליד אד"הר (ויקרא יט) ערלתו את פריו את הטפל לפריו שהוא הקליפה שנקראת שומר לפריו ועז"א קין כתמיה קיימת השומר אחי אנכי ר"ל אנכי הוא שומר של אחי שהוא אבי כנען והכנעני אז בארץ כדרך הקליפה שהיא קודמת למוח ולפי שמזווג זה של נח"ש תרין גזרין דדינא התקועין בנחש שור חמור נזדווגו יחד ומחציפותא דלהון נפיק כלב לכן כשהולידה חוה מן נחש הבן הראשון נקרא כלב שנפיק מזווג תרין אלין והבל נקרא גדי (בראשית לח) אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן וכה"א אצל יעקב (שם כז) שני גדיי עזים טובים לן ולבנן שקפצו מראש הגג הוא א"הר שנקרא ראש לכל הגאים שבעולם כי אדם מתגאה על ג' גאים שהם מרומזין במלת (בראשית ד) גדול עוני מנש"א ר"ל עוני כ"כ גדול עד שמרוב העון כמשא כבד יכבדו ממני שהחיות שנושאים את הכסא מזיעין מרוב הכובד שמתישין כח של חיות ז"ש אדם (תהלים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו החיות (ירמיה כג) נ"הר ד"ינור יוצא על ראש רשעים יחול וז"ש מאותה הזיעה עונותי עברו על ראשי שמזיעין מכובד המשא שהם יכבדו החיות מני נרמז בו במלת נש"א נ"שר ש"ור א"ריה ואדם גדול על כלם ועתה גדול עוני השנים אלו כלב וגדי קפצו מראש הגג:
רש"י
ויצלני מחרב פרעה. כְּשֶׁגִּלּוּ דָּתָן וַאֲבִירָם עַל דְּבַר הַמִּצְרִי וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה נַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ (שם):