נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃
פענח רזא
נבול תבול, כמו נפול תפול, וכן כנבול עלה מגפן, ד"א לשון ערבוב וקול הומיה כמו ונבלה שם שפתם, או לשון זקנה כמו אחרי בלותי שתזקין בלא עתך:
פענח רזא
גם אתה פירש"י לרבות אהרן וחור, וקשה למ"ד לאחר מ"ת בא יתרו אשר דעת רש"י נוטה אחריו לא הי' חור קיים אז שהרגוהו במעשה העגל, וי"ל דתרי חור הוו וי"א דבמכילתא לא גרסינן חור ואפ"ל דנקטי' אגב גררא, שאם הי' קיים גם הוא הי' נובל, לוי:
רש"י
נבל תבל. כְּתַרְגּוּמוֹ, וּלְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן כְּמִישָׁה, פלייש"טרא בְּלַעַז, כְּמוֹ "וְהֶעָלֶה נָבֵל" (ירמיהו ח'), "כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן" (ישעיהו ל"ד), שֶׁהוּא כָמוּשׁ עַל יְדֵי חַמָּה וְעַל יְדֵי קֶרַח וְכֹחוֹ תָּשׁ וְנִלְאֶה: