שמות יט:ד מפרשים: רש"י, דברי דוד, אלשיך ובכור שור

אתם ראיתם. לֹא מַסֹּרֶת הִיא בְיֶדְכֶם, לֹא בִדְבָרִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא בְעֵדִים אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת הָיוּ חַיָּבִין לִי קֹדֶם שֶׁנִּזְדַּוְּגוּ לָכֶם וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶם אֶלָּא עַל יֶדְכֶם (מכילתא):

אתם ראיתם, לא מסורת היא כו' דקשה מ"ש אתם ראיתם והלא כל העולם ידעו מן מכות מצרים ולמה אמר אתם ומה ממעט בו ותירץ דלאו למעוטי שאר אומות אתא אלא למעוטי בניכם אחריכם דהם לא ידעו דברים אלו אלא ע"פ מסורת מכם אבל אתם בעצמכם ראיתם:

אתם ראיתם וכו'. הנה לכאורה אפשר יאמר אתם ראיתם אשר הצרתי את אויביכם. וזהו אשר עשיתי למצרים ואשר הטבתי אתכם כי ואשא אתכם וכו'. ועתה אל תחשבו כי על מה שאתם חייבים לי תתחייבו לקיים תורתי ומצותי והיה שכרכם מה שכבר קבלתם כ"א כי הן זאת איטיב עמכם כי ועתה נעשה חשבון חדש כי ועתה אם שמוע תשמעו וכו' והיה שכרכם כי והייתם לי סגולה וכו' לעתיד. או יאמר והוא ענין הדרוש שכתבנו למעלה והוא כי או' הוא ית' לישראל ראו נא כמה אתם חשובים לפני כי הלא מאז יצאתם ממצרים וסלקתם הטומאה בדם פסח והתחלתם להתקדש בדם מילה היחלתי להראותכם יתרון על כל גויי הארץ. בהשגה רוחנית כמה מעלות זו על זו והוא כי אתם ולא זולתכם ראיתם אשר עשיתי למצרים והוא ענין מאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"ג) על פסוק וירא ישראל את מצרים מת וכו' מתים לא נאמר אלא מת מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו וראו אותו מת והנה אין כח בעיני בשר לראות בלקות מלאך רוחני. אם לא בהשגה רוחנית ומה גם לספר הזוהר שאמרו שראו את השר מת על שפת הים העליון וזה לא ראו הערב רב ולא המצריים שהיו אתם. וזהו וירא ישר' את מצרים מת על שפת הים וכו' וירא ישראל את היד הגדולה וכו'. אך הערב רב הנקראים עם ולא ישראל לא היה יתרון השגתם אז כ"א שויראו העם את ה' וגו'. וזה יאמר פה. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים הוא השר ששמו מצרים. מה שלא ראה ולא השיג זולתכם הרי כי התחלתי לזככם נוסף ע"ז כי לא בלבד זכוך את העון כ"א גם נתתי אתכם בגוף ונפש למעל' מעל מלאכי השרת. שעל כפים ישאונכם כי ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא הנודע מרז"ל כי מרעמסס סכותה מהלך כמה ימים. הלכו בשעה קלה על כנפי מלאכי השרת והיפך הסדר להביא הדברים בהדרגתם כי גם מתחלה זכו על גדר השתים. עוד שלישית כי ואביא אתכם אלי והיה כי הוא ית' בא אל ההר תחלה ואח"כ יצא להקביל פניהם. כחתן היוצא לקראת כלה והביאם לפניו מה שאין דרך המלך כי אם שיקדמו הם אל בית הוועד ואח"כ יבא המלך אצלם. כמשז"ל על ה' מסיני בא. וזהו ואביא אתכם אלי רביעית כי היתה ההבאה אלי ולא קרבתי אתכם אל א' ממלאכי הקרובים לי כ"א אלי ממש שהוא על ידי מה שויחן שם ישראל נגד ההר שפסקה זוהמתן עד שלא יצטרך סרסור מתווך בנתים כי דבקו באלהיהם דבקות עצמיי מפאת נשמותם. ושמא תאמרו א"כ איפה מה יתרון תערכו לנו אחרי כל השגות האלה הלא הוא כי ועת' מה שתוסיפו הוא שאם שמוע כי בזאת השמוע שתטו אזנכם תזכו לחמישית והוא שתשמעו בקולי ממש כי מפי הגבורה תשמעו את קולי שהוא דבקות הנפש כמדובר למעלה שהיא המדרגה שהשיגו במעמד הר סיני. אך זיכוך החומר בעצם לבל ישלוט בם מלאך המות לא היו אלא עד ארבעים יום בקבלת הלוחות כד"א חרות על הלוחות חירות ממלאך המות כמדובר למעלה וז"א הנה עתה תזכו כי תשמעו בקולי ממש אך אחר שושמרתם את בריתי אשר אשביעכם בהר ולא תפרו אותו בבואו לידכם. והוא שרמז להם ענין העגל שהיה ביום המ' מאז והייתם לי סגולה מכל העמים כי כאשר יש למלך נכסים רבים קרקעות ומטלטלין ויש לו חלק שעושה סגולה מכלם שלא יגע בו יד אדם זולתו באבנים טובות ומרגליות ודומיהם כן הוא יתב' אומר כי מכל העמים שיש לי איני עושה סגולה מכלם שלא יערב לבו ליגע בו יד רק זולתו ית' כ"א מכם והוא היות לנו חירות ממלאך המות ומגליות וז"א סגול' מכל העמי' וש"ת א"כ איפה שכל כוונתך היא לזככנו שנהיה כרוחניים. למה בחרת בנו שתתן תורתך. מבמלאכי השרת. כי טוב טוב אשר הוא זך מעצמו מלזכך את החומרי לז"א ואם תהיו לי ממלכת כהנים וכו'. לומר הנה שתים הנה מעלותיכם עליהם. (א) כי תשיגו להיות ממלכת כהנים. והב' וגוי קדוש. והוא בשום לב אל מאמרם ז"ל. באומרם כי העה"ב אין בו וכו'. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי הלא נחמד מאמרם להשכיל מה זה ל' ישיבה. ולא אמר הצדיקים עטרותיהם בראשיהם. וגם או' ועטרותיהם בראשיהם. ולא אמרו ועטרות בראשיהם. אמנם לזה נזכירה מאמרם ז"ל האומרים מלאכי השרת אין להם קפיצין. שנא' שרפים עומדים ואומר בין העומדים האלה. ואו' צבית על חד מן קאמיא. כי הלא יקשה היתכן יהיו קפיצים לרוחניים משוללי אברים וגם מה ישיבה או עמידה תצדק בהם. אך יאמר כי הנה המלך הקדוש. ידמה למלך אשר לו שני סוגי משרתים. לסוג הא' יאמר אתם תהיו בארמנותי וזאת תעשו כל ימיכם תעמדו עוסקים בשרותי לא תמישו מעשות מצותי כל הימים ומאומה אין להם שכר. זולת זה היותם משמשים לפני כל הימים. ועל הסוג הב' אמר לכו עברו מדלתי היכלי החוצה. עד בואי ולקחתי אתכם אלי לאיש ואיש במועדו. ומשם והלאה אתי תשבו. ועמי תתענגו. ונתעלסה באהבים. עקב עבודתכם אשר עבדתם תמצאנה מנוחה. ולא תעשו עוד עבודה: