שמות יט:יט מפרשים: אוהב ישראל, רקנאטי, רש"י ובכור שור

משה ידבר והאלהים יעננו בקול. מכילתא. א"ר אלעזר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אמר דבר. שכבר קבלו עליהם בניך לכך נא' משה ידבר. (כי מהראוי היה לו לומר משה דיבר. מהו ידבר לשון יפעיל שעשה פעולה שידבר אלהים כביכול.) א"ל רע"ק בודאי כן הוא הדבר. אלא מת"ל משה ידבר מלמד שנתן הקב"ה כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו ובקול ובנעימה שהיה שומע משה כן היה משמיע לישראל לכך נאמר והאלהים יעננו בקול עכ"ל המכילתא. והדבר הוא לפלא בעיני כל רואיו. ובפרט דברי רע"ק שאמר כן היא הדבר והודה לדבריו ואח"כ חזר והקשה מת"ל משה ידבר זה אינו מובן כלל:

ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלהים וגו'. הפסוק הזה בא להורות לנו עיקר נבואתו של משה וההבדל שבינו ובין שאר הנביאים ורמז זה באמרו והאלהים יעננו בקול כי לפי הפשט מלת בקול יתירה. אמנם רמז על אומרו בקול בקולו של משה ובמדתו וכן היתה כוונת רז"ל בספר הזוהר [ואתחנן רס"ה א'] אמרו שם תא חזי כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול. <תרגום - בוא וראה כתוב "משה ידבר והאלהים יעננו בקול">. תנינן מאי בקול בקולו של משה. <ולמדנו מהו בקול בקולו של משה>. ושפיר הוא בקולו של משה דייקא בההוא קול דאיהו אחיד ביה. <ויפה הוא בקולו של משה דוקא באותו קול שהוא אוחז בו>. על כל שאר נביאי. <שהוא עולה בו על כל שאר הנביאים>. ומתמן משה איתזן על כלהו. <ומשם משה מזין את כולם>. ובגין דאיהו אתאחד על כולהו. <ומשום שהוא נאחז בקול הזה יותר מכולם>. בההוא קול דרגא עילאה. <הנה הקול הזה שהוא מדרגה עליונה>. הוה אמר להו לישראל יי' אלהינו דאיהו דרגא דאיקרי שכינתא. <היה אומר לישראל יי' אלהינו שהיא המדרגה הנקראת שכינה>. דשריא בגווייהו. <השורה בתוך ישראל>. זכאה חולקיה. <אשרי חלקו>. ורז"ל סמכו מכאן להעמיד התורגמן שהיה הרב לוחש אליו והתורגמן משמיע דבריו לרבים וכן הוא אומר הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים. דע כי כל זה היה לענין מוכרח דוגמת השתלשלות הנבואה והבן זה:

הולך וחזק מאד. מִנְהַג הֶדְיוֹט כָּל זְמַן שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ לִתְקֹעַ קוֹלוֹ מַחֲלִישׁ וְכוֹהֶה, אֲבָל כָּאן הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, וְלָמָּה כָּךְ מִתְּחִלָּה? לְשַׂבֵּר אָזְנֵיהֶם מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִשְׁמֹעַ: