וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְהוָ֖ה פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃
רש"י
לך רד. וְהָעֵד בָּהֶם שֵׁנִית, שֶׁמְּזָרְזִין אֶת הָאָדָם קֹדֶם מַעֲשֶׂה וְחוֹזְרִין וּמְזָרְזִין אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (מכילתא):
ברטנורא
אתה ואהרן עמך והכהנים יכול אף הם עמך ת"ל ועלית אתה אמור מעתה אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו. אין להקשות איך יכול לומ' אהרן מחיצה לעצמו שהרי כתי' אהרן עמך לפי שכבר הפסיק הכתו' בינו ובין אהרן שכתב ועלית אתה ואהרן שלא היה צריך למלת אתה אלא להפסיק בענין אחר וכן מדקדק לשון רש"י שאמ' ת"ל ועלית אתה וכן כתו' במקום אחר ונגש משה לבדו אל ה' ומה שאמ' הכתו' עמך ר"ל קרוב לך ובא להשמיענו שהוא דומה למחיצת משה שכשם שמשה לבדו במחיצתו כך אהרן לבדו במחיצתו ולכך הפסיק במלת עמך בין אהרן ולכהנים לומ' שאין הכהנים עמו במחיצתו:
בכור שור
לך רד. והזהר בהם כי איני רוצה לחבול בהם כי היה הק' מזהיר וחוזר ומזהיר כדי שלא תבא תקלה במתן תורה: