שמות י:ד מפרשים: אבן עזרא, רמב"ן, הטור הארוך והעמק דבר

ארבה. שם מין אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים, וכתוב יתר הגזם אכל הארבה (יואל א ד), ועליו כתיב חילי הגדול (שם ב כה), ואם כן יהי האלף נוסף:

הנני מביא מחר ארבה אמרו המפרשים שהיו ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה בעבור הצומח לכם מן השדה (שמות י׳:ה׳) ועל דעתי לא היו ימים רבים ביניהם, רק מעט, כי בידוע הוא שלא נמשך דין המצריים יותר משנה, כי משנות משה רבינו יוודע זה, כמו ששנינו במסכת עדיות (ב י) משפט המצרים במצרים שנים עשר חדש, וכן אמר (שמות י׳:ה׳) יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד וכתיב (שמות י׳:י״ב) אשר השאיר הברד, כי היתה השנה ההיא בעצמה, אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא, לא מקודם לכן, כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח. ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות, ולכך אמר הכתוב (שמות ט׳:כ״ה) ואת כל עץ השדה שבר, כי שבר הענפים והפארות. ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת, והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו. וזה טעם הצומח, כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו, והכתוב שאמר (שמות י׳:ט״ו) ואת כל פרי העץ, יאמר על הנץ שיעשה פרי, כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ:

הנני מביא מחר. כתב הרמב"ן י"מ שימים רבים הי' בין מכת ברד למכת ארבה מדכתיב כל עץ הצומח לכם ועל דעתי לא הי' ביניהם רק ימים מועטים כי משפט המצרים לא הי' אלא י"ב חודש וכן כתיב הפלטה הנשארת לכם מן הברד אלמא באותה שנה עצמה הי' אלא הברד הי' בחדש אדר ולא קודם לכן כי הי' השעורה אביב והחטה אפילה ולא הזיק הברד כי אם יכנה תחזור ותצמח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ולכן אמר הכתוב ואת כל עץ השדה שבר כי שבר הענפים שלא מצא בהם פירות ואחרי כן בחודש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת והיא הפלטה הנשארת להם מן הברד והאילנות הוציאו פרח ועל כן אמר הצומח לכם מן הברד שבא הארבה ואכל הפרחים ובחדש הזה נגאלו: