וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃
אבן עזרא
ומלאו. זו המלה משונה בלשון הקדש כי טעם ומלאו, שהבתים היו מלאים מהן והנה מצאנו "מלאו ארבעה כדים מים" (מ"א יח לד) שהוא פועל יוצא כאילו הוא כתוב בפתחות המ"ם ודגשות הלמד מהבנין הדגוש:
אבן עזרא הקצר
והנה פרעה החריש, ומשה פנה ויצא, גם אהרן עמו, ובעבור שהוא העיקר, לא הזכיר הכתוב את אהרן, וכן וישב אברהם אל נעריו (ברא' כב יט), והעד ויושב את משה ואת אהרן (פ' ח):
רמב"ן
ויפן ויצא מעם פרעה בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ואמרו לפרעה הטרם תדע כי אבדה מצרים ובדברי רבותינו (שמו"ר יג ד) ראה אותן שפונים זה לזה, מאמינים לדבריו, יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה. והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור ויושב את משה וגו':