שמות י:כב מפרשים: זרע קודש, מדרש לקח טוב, רש"י ואבן עזרא

ויהי חושך אפילה יש להבין כפל לשון של חושך ואפילה גם בכתוב שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו שג"כ אמר בכפל חושך ויחשיך גם סיים ולא מרו לשון רבים ונראה ע"פ מ"ש זרח בחושך אור לישרים כי אף שאנחנו בגלות יושבי חושך תחת אוה"ע ולולא רחמיו וחסדיו הגדולים לא היינו יכולים להתקיים אפי' רגע א' וכמ"ש ז"ל הן גבורותיו ונוראותיו ששה אחת בין ע' זאבים יוכל להתקיים וז"ש זרח בחושך אפי' בחשכות הגדול הגלות זורח אור לישרים ומאיר לעמו מאורו הטוב ית"ש ומלמדם הדרך אשר נלך ואיך נחזיק באמונתינו באמת ובלב שלם ונשמור מצותיו למען לא נבוש לעולם ועד אבל על המצרים שלח חושך בכפל דהיינו על המכה של חושך עשה עוד יותר חשכות להם שלא יהי' זורח שום אור השכל רק אדרבא הכביד להם וזהו שלח חושך ויחשיך ולא מרו על ב' עניני חשכות הנ"ל ולכל בנ"י הי' אור במושבותם:

ויצברו אותם חמרים חמרים. אין חומר פחות מעשרה איפות, שנאמר כי עשרת הבתים חומר (יחזקאל מה יד), וכתיב האיפה והבת תוכן אחת להם (שם שם יא), ואע״פ שלא כתוב הכתוב איחר מכת הצפרדעים, הדעת נותן לומר כי מכת הדם בנין אב לכל המכות, מה מכת דם שבעת ימים, אף כל אחת ואחת שבעת ימים, חוץ מן החשך דכתיב בו בפירוש שלשת ימים (שמות י כב), ותוכל לומר כי גם החשך שבעת ימים, אבל שלשת ימים היתה אפילה, מכן ואילך הד' ימים חשך בלא אפילה, כי יש אומרים שמחודש שבט התחילו המצריים ללקות, ולכך נקרא שבט שבו נשבטו המצריים, ומשבט עד ט״ו בניסן עשרה שבועות, שבוע לכל מכה.

שלשת ימים. שִׁלּוּשׁ שֶׁל יָמִים, טרציינ"א בְּלַעַז, וְכֵן שִׁבְעַת יָמִים בְּכָל מָקוֹם שטיי"נא שֶׁל יָמִים: