שמות כא:ט מפרשים: רש"י, דברי דוד, ברטנורא ובכור שור

ואם לבנו ייעדנה. הָאָדוֹן; מְלַמֵּד שֶׁאַף בְּנוֹ קָם תַּחְתָּיו לְיַעֲדָהּ אִם יִרְצֶה אָבִיו, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים, אֶלָּא אוֹמֵר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְיֹעֶדֶת לִי בַּכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל אָבִיךְ בְּדָמַיִךְ:

ואם לבנו ייעדנה, האדון, מלמד שאף בנו קם תחתיו. כתב לשון מלמד שהוא אינו לפי פשוטו אלא שצריך לימוד והוא בדרך זה דואם לבנו ייעדנה יש מקום לטעות ולפרש דקאי על האב דהא בבגדו בה קאי גם על האב כדפירש"י, וא"כ הו"א דגם זה קאי על האב, דהיינו דתחילה אמר וכי ימכור איש דהוא בקנין כסף אשר לא יעדה פירושו לו בוי"ו שהוא חייב לייעדה לו, ואמר אח"כ על זה ואם לבנו ייעדנו בדרך זה אחר מכירה לאדון יעשה האב כן לבנו של האדון שיתן כסף וייעדנה לו קמ"ל דלא כן הוא אלא קאי על האדון, וא"כ קשה למה לי ייעדנה בשלמא אי קאי על האב הוה כאן מעשה חדש דיקבל קדושין מהבן לא כהרישא אבל אי קאי על האדון די לומר ואם לבנו דיהיה פירושו ג"כ דהיינו דהייעוד דהרישא תהיה על הבן, לזה תירץ מלמד שאף בנו קם תחתיו וא"צ אלא ייעוד בעלמא, לא שילום כסף מהבן:

ואם לבנו יעדנה האדון נראה דכתב כן פן נטעה לומ' שאביה מיעדה לבן האדון ושבלתי רשות אביה לא יוכל הבן לקחתה ואם כן יהיה צריך קדושים אחרים דמעות הראשונות לאו אדעתא דהכי נתנו כיון שאנו רואין שצריך לחזור ולימלך באב ואם כן הדבר לא הל"ל ייעדנה רק יקחנה ולכן אומר האדון דאינו צריך לחזור ולימלך באביה ואתי שפיר בין למאן דאמר מעות הראשונות לקדושין נתנו כמו שפי' רש"י דאומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקבל אביך בדמיך בין למאן דאמ' דמקדשה בשכר פעולתה דלמאן דאמ' מעות הראשונות לקדושין נתנו הוי כאלו אמר לאביה בשעת מתן מעות הריני נותן לך אלו המעות על מנת שתהא בתך מקודשת לי בהם או לבני לכשארצה ולמאן דאמ' שמקדשה בשכר פעולתה כיון שמכרה אביה שוב אינה ברשותו לפיכך בין האדון בין הבן כל אחד מהן יכול לקדשה כרצונו. מהר"ר: