שמות כא:טז מפרשים: מגלה עמוקות, רקנאטי, מדרש לקח טוב ופענח רזא

וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. רזא עלאה מבואר בהאי קרא איתא בזוהר פ' בראשית דף מ' עמוד קנ"ט בהאי נקודה אבן שתיה מתמן הושתת עלמא ובהאי חב יוסף (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מאי ויפוזו דאזדריקת י' בין י' אצבען ואתפליג לי' סטרין דאזדריקו מקשת דאיהו ברית ובאן אתר אזדריקו בי' הרוני מלכות א"ל והא שמענא די' בני יעקב הוו א"ל ח"ו אלא בדיוקניהו הוו מאן גרם אבות דהוי דיוקנא דאד"הר דא גרים לון דנעץ צפורניו בקרקע ולא בההיא קומה ודיוקנא דאבות גרים דלא אזדריקת בה (בראשית לט) וינס החוצה ולא בעבירה לכן (תהלים קיד) הים ראה וינס ואילו לא הוי נפקין ישראל מן ימא ואילו קיבלו עונשיה באילין עשרה הרוגי מלכות דהוו עתידין למיפק מיניה י' שבטים בגין דין הוו י' הרוגים לקבל י' שבטים דהוו עתידין למיפק מיניה הוו וחשבין דאינון י' שבטים ונמצא בידו לפי שהזרע יוצאת מתחת צפורני ידו לכן מות יומת מיתה תניינא וז"ס טובה ציפורנו ראשונים מכריסן של אחרונים סוד מופלא חנני בו הש"י שהזרע שיוצא מן ציפורני ידי ראשונים שלא במקומן היא יותר טוב מן הניצוצות דנפקין מבטן מקום הראוי לצאת ובנימין הצדיק היו לו י' בנים אלו שנחסרו מן יוסף הצדיק י' טפות לא הדרי אצלו ואמר עליו (בראשית מד) איש הנמצא הגביע ביד"ו יהיה לי עבד שהוא י' מאותן ניצוצות לכן (שם) ואתם עלו לשלום אל אביכם בזכותו נקרע הים (תהלים סח) שם בנימין צעיר רד ים בזכותו ולכן אתמר (שם קיד) הים ראה וינס מלפני אלקי יעקב ולפי שדיוקנא של יעקב גרמה שלא יבא לזונה ולכן על הים אתמר וירא ישראל את היד הגדולה ישראל סבא כי הוא הגורם לבקע הים וזה פלפול יעקב ויוסף (בראשית עה) ועתה שני בניך הנולדים לך עד בואי אליך מצרימ' ר"ל שהוכרח יעקב לבא למצרים בדיוקנא וזה גרם שיצאו י' ונשתיירו ב' אלו לי הם לכן הם שלי ולא שלך כמ"ש יוסף (שם) בני הם אשר נתן לי אלקים ב' ז"ה ר"ל ב' שנים מן (שם ה) ז"ה ספר תולדות האדם שהיה ראוי יוסף להוליד שהיה בן זקונים זיו איקונים דומה לאביוכמו שיעקב דיוקנא דאדם כן יוסף או שרמז כאן ענין העגל שנעשה ע"י יונוס וימברוס בנוי דבלעם שכתב רשב"י שעיקר תערומת שמתרעם הכתוב על אהרן שעשה העגל (שמות לב) ויקח מי"דם שלקח מידם ולא ביטל כשפים שלהם והרים אותם מעל הארץ אז צווח רוח הקודש (משלי יא) י"ד ליד לא ינקה רע וארז"ל שאותו ט"ס שזרק משה לים שהיה כתוב עליו עלה שור ומצאו מיכה וזה היה פסל מיכה נמצא שמה שמכרו ליוסף למצרים (בראשית נ) ויישם בארון במצרים זה גרם כישוף של יוחני וממרא ז"ש וגונב איש ומכרו זה גרם אח"כ עון עגל ונמצא בי"דו אח"כ שיד ליד לא ינקה רע לכן מות יומת בכל דור ודור פקודה מן אותו עון (תהלים נה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו עמלק כינס כל הנחשלים (שמות יז) ויאמר כי יד על כס יה ששלח יד על כס י"ה שהוא סוד ברית כי ישראל היו אז ברפידים רפוי ידים ויעקב התפלל (בראשית לב) הצילני נא מי"ד אחי ששלח ידו בברית קודש ולפי שישראל במכירתם את הצדיק שלחו ידם בשלומיו חלל בריתו לכן מות יומת על הים שראה ארונו של יוסף שהיה נאמן בבריתו אז (שמות יד) וירא ישראל את הי"ד הגדולה וייראו את י"י (ישעיה סג) בוקע מים מפניהם ובזמן עגל שקלקלו בא הים לשטפם עד שראה את משה וישלך שתי לוחות משתי ידיו לכפר על ויקח מידם של סיטרא אחרא:

וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. אפשר שהזכיר שתי מיתות רמז למותא תנינא. וכבר רמזתי ענין העשרה הידועים. וכן כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אפשר שהזכיר ב' מיתות רמז למותא תניינא. דוגמא לדבר אמרו רבותינו ז"ל הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. וצריך אני לעוררך בסוד ארבע מיתות בית דין. סקילה שריפה הרג וחנק. אף כי לפי הפשט כל אחת מהן כבדה מחברתה והכתוב בירר לכל חטא מיתה הראויה לו מ"מ דע כי מיתת האדם היא על יד מלאך המות המקבל כחו ממדת הדין המשתנית לכמה דינין חלוקים. הריגת הסייף מורה לחרב נוקמת נקם ברית העליון. מיתת חנק כי המרה את פי י"י הרומזת למדת הדין. הסקילה באבנים מורה לאבן פינתה כי קעקע אותה מן הבנין. השריפה מורה בי פגעה בו אשו הגדולה שאמר הכתוב ואת האש הגדולה הזאת:

לא תנאף. אזהרה לנואף, עונש מנין, ת״ל מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ י). לא תגנוב. אזהרה לגונב נפש, עונש מנין, ת״ל וגונב איש ומכרו (שמות כא טז), ואם תאמר לגונב ממון מנין, ת״ל לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא יט יא). דבר הלמד מענינו, מה הכחשה בממון אף גניבה בממון, אבל לא תגנוב כענין לא תרצח ולא תנאף, מה שתים אלה מיתת ב״ד, אף לא תגנוב מיתת ב״ד.

וגנב איש ומכרו. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו (דברים כ"ד), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב נֶפֶשׁ, אִשָּׁה אוֹ טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁגָּנְבוּ מִנַּיִן? תַּ"לֹ וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱ' כָּאן וְגֹנֵב אִישׁ, אֵין לִי אֶלָּא גּוֹנֵב אִישׁ, גּוֹנֵב אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּ"לֹ גֹּנֵב נֶפֶשׁ, לְכָךְ הֻצְרְכוּ שְׁנֵיהֶם, מַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה (סנהדרין שם):