שמות כא:יז מפרשים: רש"י, דברי דוד, ברטנורא וחזקוני

ומקלל אביו ואמו. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו (ויקרא כ'), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁקִּלֵּל אֶת אָבִיו, אִשָּׁה שֶׁקִּלְּלָה אֶת אָבִיהָ מִנַּיִן? תַּ"לֹ וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ סְתָם, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל? לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן (מכילתא):

ומקלל אביו ואמו כו', אשה שקיללה מנין כו'. אע"ג דכבר למדנו זה גבי גונב נפש, וכן מ"ש להוציא את הקטן למדנו מן הכאה כמו שזכרנו, הוצרכה תורה לכתוב גם, גבי מקלל לפי שס"ל כמ"ד לא מקשינן הכאה לקללה דהא יש חילוק ביניהם לענין אחר מיתה כדאיתא בפרק הנחנקין (דף פ"ה) אבל גניבת נפש שפיר איתקש בקרא להכאה. איתא תו שם בגמ' אין לי אלא איש שגונב בין איש בין אשה דכתיב וגונב נפש, ואשה שגנבה איש דכתיב וגונב איש, אשה שגנבה אשה מנין ת"ל ומת הגנב ההוא מ"מ. והקשה בנ"א א"כ ל"ל וגונב איש ללמד על אשה שגנבה תיפוק ליה מכח ומת הגנב מ"מ, ודחק שם לתרץ. ולק"מ דאי מכח ומת הגנב הו"א דאדרבה אין אשה בכלל. דגנב משמע לשון זכר דאילו באשה שייך לשון גונבת דהיינו דהו"א שבא פסוק ומת הגנב להכריע דכתיב איש משמע ולא אשה, ואח"כ כתב גונב דהוא כולל גם אשה בא הכתוב השלישי דהיינו ומת הגנב להכריע דאיש דוקא וכ"ת א"כ גונב למה לי י"ל דבעינן אותו לאיזה דרשה אחרת, אבל אחר שאמרנו דקרא דגונב אתי לרבויי אשה ואין לנו שום דרשה אחרת א"כ ע"כ אתא ומת הגנב לרבויי אשה שגנבה אשה:

ומקלל אביו למה נאמ' וכו' אשה שקללה מנין ת"ל ומקלל קשה כמו שהקשינו לעיל גבי וגונב איש תיפוק ליה שהשוה הכתו' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ולמה הוצרך פסוק ומקלל סתם לרבות את האשה י"ל דמאחר שפי' רש"י בפרשת קדושים בפסוק איש אמו ואביו תיראו דכתי' איש ולא אשה לפי שהאיש ספק בידו לעשות אבל אשה רשות אחרים עליה הוה אמינא הואיל ואינה מוזהרת כל כך כאיש כך לא תהא חייבת על קללתן קמ"ל ומקלל סתם וקשה על מה שאמ' איש להוציא את הקטן פשיטא שהרי אין קטן בר עונשין וי"ל דמאחר שראינו שהחמירה תורה במקלל שנענש אפי' לאחר מיתה כדדרשי' מרבוייא דאביו ואמו קלל הוה אמינא שגם קטן יהא חייב על קללתן לכך כתב איש להוציא את הקטן: