שמות כא:יח מפרשים: דברי אמת, רש"י, אלשיך וחזקוני

וכי יריבון אנשים. פרשנו בעזרתו ית' הכל לשון ריב כי ידוע כשאדם שפל בעיניו בא לו גדלות מה' שלא תהי' לו בושה לשבתו ית' וכמו שפי' רבי ז"ל על זמרו ה' כי גאות עשה נותן גדלות לזמר לו. וכן פרשנו על ולא תעלה במעלות כו' שלא תבא לו גדלות שלא ע"י הכנעה ולא תעלה במעלות אשר לא תגלה ערותך משא"כ אם תגלה חסרונך קודם ותהי' שפל בעיניך אז המעלות הגדלות והעליות הם טובים ונמצא מגדלות טוב שנותן ית' אהבתו בא לנצח בנגינות לפניו ית' ולהודות משא"כ מגדלות רע וגאוה בא נצח רע ר"ל לנצח את חבירו ולריב עמו וזה בא מגדלות וגאות כנ"ל וזה ל' ריב שהוא בעיניו רב וכן לשון ינצו לשון נצה וצמחה. (וכן כאן י"ל כן ע"י מריבה בא) והכה איש את רעהו פי' האיש און הוא יצה"ר את מי שאוהב אותו ואינו שונאו. [כ"א שהוא] כמו רעהו [לו] באבן או באגרוף פי' במחשבה רעה שמרומז באבן כמו לב האב] ולב חושב ולשון אבנתא דלבא. או באגרוף בכח. פי' מחטיאו במעשה. ולא ימות כי לא עשה להכעיס כ"א ונפל למשכב וכדאיתא בספר משנת חסידים שבלהכעיס בתשובה נעשה כשגגות משא"כ בלתיאבון וצריך לומר שמפרש [מה שאמרו רז"ל בגמרא] כאן מאהבה [אם] עבירה הי' מאהבה נעשה זכיות ומיראה שיצה"ר הוא כ"כ אדון עליו שאפי' עושה להכעיסו ח"ו וזה בא מיראת רע שלא תסתלק [הסט"א] ממנו כמו שעשה אחאב וכיוצא שהי' כוונתם כדי שתסלק מהם הקדושה להיות ח"ו כח לסט"א עליהם ר"ל. ואיני עתה בביאורו (ואפשר זה הוא ענין בפ"ע ולא פירש בגמרא. וקאי על תשובה מאהבה או מיראה תרווייהו) דוק. וזה ולא ימות כו'. אם יקום פי' ישוב והתהלך בחוץ לשון והתהלכתי בתוככם לשון תענוג וטיול. בחוץ נקרא התשובה שקדמה לעולם ולמעלה הימנה וזה על משענתו כי ע"י זה הוא נכנע ונעשה כאין ויכול להמשיך ממזל בני חיי ומזוני כי אין מזל לישראל כנ"ל כמה פעמים כתבתי זה בשם רבי ר' בער ז"ל. וכמו משענתי על פני הנער שפירשו ז"ל על תחיית המתים שאמרו עתידים צדיקים להחיות מתים על [פסוק] ואיש משענתו בידו ומסתמא גם בני ומזוני משם. ופרשנו טעם לזה. כי מקום מזל הוא מן המצר. ומגודל השפע במקום מצומצם הוא נשען כביכול על הצדדים על שנתפשט לחוץ ונוזל משם כל טוב לישראל. עי"ז ונקה המכה לשון בעל השור נקי מנכסיו כי מוציא את בלעו מפיו כי עבירות נעשה כזכיות רק שבתו יתן לשון תשובתו יתן יכפול ולא יסמוך על ששב כי צריך להיות תמיד בתשובה כן ראוי להיות כדאיתא ברמב"ם ז"ל ובספר חסידים וע"י זה ורפא ירפא משורש הרפואות שמרומז בורפא לשון שם דבר עי"ז ירפא לעולם לנפש וגוף וכן פרשנו על ושב ירפא לו ולא כתיב ויתרפא כי הרפואה הוא שלו להמשיך לכל מי שירצה:

וכי יריבן אנשים. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן, לֹא לָמַדְנוּ אֶלָּא דְּמֵי אֵבָרָיו אֲבָל שֶׁבֶת וְרִפּוּי לֹא לָמַדְנוּ, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ:

וכי יריבון אנשים כו'. אחר אומרו דין מכה איש וגונב נפש ומקלל אביו. בא ואמר איכה מתרגשים הדברים המרים המאררים האלה. שהוא כי יריבון אנשים כי מזה משתלשלים רעות רבות קו לקו עד אסון יהיה. וסיפר הדרגתן כי מהריב בדברים ימשך שיכה איש את רעהו באבן או באגרוף. ובפעם ראשונה לא יכלה רעה להמית. רק ולא ימות כי אם ונפל למשכב. ולא יעלה על רוחו כי אחרי שלא מת תחת ידו נקי הוא מדין שמים. באו' כי רעהו דבר סרה כנגדו כי הלא גם יקום והתהלך בחוץ כו'. וישלם לו דמי בטלת מלאכתו ורפואתו. לא ינקה מדיני שמים. כי הלא רק שבתו יתן. כלומר בלבד בטלת מלאכתו הוא מה שנותן. אך בטלת מלאכת שמים אחר ביטלו מכמה מצות ה'. עודנה עומדות ליפרע לפני אלהים וגם זולת רפואות רעהו צריך לרפאת את נפש עצמו כי חלתה. כי הלא הרשיע לעשות. כי כל המרים יד נקרא רשע. וז"א ורפא ירפא כי שתי רפואות מוטלת עליו. ומהריב הנזכר ימשך יכה איש את עבדו בשבט באמר אליו מדוע לא קמת להושיעני מיד מכני. ועוד מעט ישובו להתעצם בריב יותר מבראשונה ותבא אשת האיש ותהרס לראות אם תוכל להציל את אישה בל יקרנה כעבד. ואז ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה. ופעם ראשונה ולא יהיה אסון. אך אחר כן ימשך גם אסון. וזהו אם אסון יהיה כו'. ואמר ונתת נפש כו' ולא אמר ימות. להודיע כי למתנה ודורון יחשב לנרצח. הוצאת נפש הרוצח כי לא תניח כ"א בדם שופך דמו. כענין נפש נבות על אחאב כמאמרם ז"ל על פ' ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו כו'. וכענין דם זכריה. וזהו ונתת נפש: