א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)
חתם סופר
וכי יגח שור, בגמר' בבא קמא דף ל"ז ע"ב איתא נגח שור יום ט"ו לחדש זה ט"ז לחדש זה י"ז לחדש זה פלוגתא דרב ושמואל דאתמר ראתה יום ט"ו בחדש זה וגו' רב אמר קבעה לה וסת ושמואל אמר עד שתשלש בדלוג ופסק הרא"ש כרב דאע"ג דהלכתא כשמואל בדיני מ"מ עיקר פלוגתייהו לענין אסורי דנדה אתשל והלכתא כרב באסורי ע"ש והנה שם במס' נדה מביא הרא"ש ז"ל דעת ר"ח ז"ל דהלכתא כשמואל מדדייקא התם בברייתא היתה למודה להיות רואה ביום עשרים כוותי' דשמואל ע"ש ס"ד ע"א וכ' בטור יו"ד סי' קפ"ט מדהביא דעת ר"ח בסוף שמע מינה הכי ס"ל וקשה הא מבואר להדי' בב"ק ברא"ש דהלכתא כרב באיסורי וקושי' זו נרמזה בש"ע י"ד סי' קפ"ט ס"ז ונלפענ"ד לתרץ דלכאור' קשה מה מדמה שור שנגח לוסת נדה בשלומא נשים בחזקת רואה קיימא דהרי לכמה פוסקים אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק משום שהיא בחזקת רואה וגם אינה דיה שעתה וצריכא לחוש מעת לעת קודם ולפחות צריכה לחוש לאותו היום בחדש הבא או בהפלגה וא"כ כשנאמר שקבעה וסת לדלוג יצאה מכל הנהו חששות ונוציאה מחזקה לזה בעי שמואל דווקא ד' ראיות שהן ג' דלוגים משא"כ בשור נהפוך הוא סתם שורים בחזקת שימור קיימי ואי נאמר שנעשה מועד לדלוגים א"כ אי נגח ימים שבנתיים הוה בחזקת תם ומשלם רק חצי נזק ואי אמרינן שלא נעשה מועד לדילוגין א"כ אי יגח מעתה ישלם נזק שלם שהרי נעשה מועד בשלשה נגיחות שאינם שוין וא"כ אנו מוציאין אותו מחזקת שימור שהי' בו הלא טוב לומר שנעשה מועד לדילוגין ובימים שבנתיים עדיין עומד בחזקת שימור כמקדם, וי"ל תינח אי לא פליגי רב ושמואל באשה שכבר הוחזקה רואה הי' אפשר לחלק כנ"ל אבל מדפליגי סתמא משמע דפליגי אפי' באשה שתחלת ראייתה כך היא ואז קיי"ל ססי' קפ"ט שמסולקת בדמים היא עדיין והראי' ממשנה פ"ק דנדה ואפ"ה ס"ל לשמואל דאינה קובעת וסת עד שתשלש בדלוג ושפיר מדמה הש"ס אהדדי והנה בהנהו בריתות דמדייקי כוותי' דשמואל התם בנדה ס"ד ע"א כולהי איירי בהיתה למודה כבר להיות רואה ואהא מייתי הרא"ש דברי ר"ח לבסוף דהלכתא כשמואל אבל באשה שאינה למודה ותחלת ראייתה בדלוג אין כאן בריתא כותי' דשמואל והדרן לכללן הלכתא כרב באיסורין ומהא איירי הרא"ש בב"ק דהוי דומי' דשור שנגח כנ"ל ופסק כרב ודו"ק:
רש"י
או נודע. אוֹ לֹא הָיָה תָם, אֶלָּא נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא, הַיּוֹם וּמִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם הֲרֵי שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת:
דברי דוד
או נודע, או לא היה תם אלא נודע כו', הרא"ם וג"א הבינו שכוונת רש"י לתקן מלת או הנזכר כאן דאין לו פירוש לפי פשוטו ומש"ה האריך הרא"ם בקושיא דהא האי או הוא במקום אם, וכן פירש"י עצמו בפסוק או הודע אליו חטאתו שהוא כמו אם ואמר וכן או נודע כי שור נגח הוא, והניח בצ"ע. והג"א כתב שרש"י מסופק בפירושא דהאי או אם הוא במקום אם או לא. ונראה שהמובהקים האלו לא נתכוונו בכוונת רש"י בזה יפה דרש"י ודאי סובר גם כאן דאו במקום אם כמ"ש במקום אחר וכאן לא נתכוין אלא שלא נטעה לפרש דהאי או נודע פירושו דרישא היינו ג"כ מיירי בשור מועך אלא דהחילוק הוא דברישא לא יודע מזה דהוא שור נגח ובסיפא נודע, ע"כ פירש"י דהחילוק הוא בזה בין רישא לסיפא דברישא פשיטא דלא היה מועד אלא דהיה תם ובסיפא היה מועד ולא תם, וזה דוקא ע"י שנודע שהיה כן, ע"כ נקט רש"י או לא היה תם כלומר שזה העיקר פירוש של או ולא מילתא אחריתא ואף אם תפרשו בלשון אם תצטרך לזה, ולא הוצרך רש"י להזכיר כאן שהוא כמו אם שכבר פירשו: