שמות כב:יט מפרשים: פני דוד, מדרש לקח טוב, רש"י ואבן עזרא

אשר לא תגלה ערותך עליו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אפשר לרמוז במה שפירש"י דיש ללמוד ק"ו מאשר ציונו יוצרנו יתברך שמו אשר לא תגלה ערותך עליו שהקפיד על בזיון אבנים ומשם ללמוד ק"ו שלא לבזות חבירו העשוי בצלם אלהים ומה אבנים שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהוג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו עאכ"ו. והיינו דסמיך ליה ואלה המשפטים כדבעינן למימר קמן בס"ד:

ואימא רישא כי אפשר להסמיך זה בפ' ישעיה סימן כ"ו כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעול ובל יראה גאות ה'. ואקדים אשר שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה מפרש בכתובים הללו שני דרכים אחד משם הרב המובהק ח"ק מהר"י הכהן ז"ל איש ירושלים ואחד מדידיה. הרב הנזכר היה מפרש במ"ש בערכין דף ט"ו תניא אר"א בן פרטא בא וראה כמה גדול כח לשון הרע ממרגלים ומה המוציא ש"ר על עצים ואבנים כך המוציא ש"ר על חבירו עאכ"ו ממאי דילמא משום דר"ח בר פפא דדבר גדול דברו המרגלים כי חזק הוא ממנו כביכול אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם אלא אמר רבא אר"ל אמר קרא וימותו מוציאי דבת הארץ על דיבת הארץ. וז"ש כי כאשר משפטיך לארץ באשר ראינו משפטיך במרגלים בעבור הארץ והוציאו דבתה משם צדק למדו יושבי תבל שיש ק"ו אם לעצים והאבנים כך על חבירו עאכ"ו וכל הרואה ושומע יצדיק עצמו. והשתא קאמר הנביא התינח השתא דיש לנו ממי ללמוד אבל הם המרגלים למה לא נאמרה בהם חנינה דעדין לא ידעו דהמדבר על עצים ואבנים חוטא וז"ש יוחן רשע אלו המרגלים כל א' יוחן בל למד צדק דעדיין לא למד זה ולכן בארץ נכוחות יעול ודיבר לה"ר על הארץ ואמאי נענש. לז"א ובל יראה גאות ה' שאמרו כי חזק הוא ממנו כביכול ועל זה נתחייבו אך הכתוב מודיענו דנטפל להם דהוציאו דבת הארץ ובעבור זה היו חייבים מיתה ללמד לדורות אבל הם בעצמם היה מקום לחוס עליהם דהם שוגגים אבל דא עקא כי חזק הוא ממנו שאמרו והיינו ובל יראה גאות ה':

לאלהים. לַעֲ"זָ; אִלּוּ הָיָה נָקוּד לֵאלֹהִים, הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְלִכְתֹּב "אֲחֵרִים", עַכְשָׁו שֶׁאָמַר לָאֱלֹהִים, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֲחֵרִים, שֶׁכָּל לָמֶ"ד וּבֵי"ת הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה אִם נְקוּדָה בַּחֲטָף, כְּגוֹן לְמֶלֶךְ, לְמִדְבָּר, לְעִיר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה מֶלֶךְ, לְאֵיזֶה מִדְבָּר, לְאֵיזֶה עִיר, וְכֵן לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה, וְאִם אֵינוֹ מְפָרֵשׁ, כָּל מְלָכִים בְּמַשְׁמָע, כֵן לֵאלֹהִים כָּל אֱלֹהִים בְּמַשְׁמָע – אֲפִלּוּ קֹדֶשׁ, אֲבָל כְּשֶׁהִיא נְקוּדָה פַּתָּח, כְּמוֹ לַמֶּלֶךְ, לַמִּדְבָּר, לָעִיר, נוֹדַע בְּאֵיזֶה מֶלֶךְ מְדַבֵּר, וְכֵן לָעִיר נוֹדַע בְּאֵיזֶה עִיר מְדַבֵּר, וְכֵן לָאֱלֹהִים – לְאוֹתָן שֶׁהֻזְהַרְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר; כַּיּוֹצֵא בוֹ אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, הֻצְרַךְ לִנָּקֵד פַּתָּח: