אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃
דגל מחנה אפרים
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה י"ל בדרך רמז מוסר כסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספת תלוה לשון לוויה וחיבור כמו כי לוית חן הם לראש' והיינו אם כסף היינו להתאוות גופניות תלוה היינו תחבר עצמך להם הוי זכור את העני עמך ע"ד שאמרו חז"ל כל החוטא דוחק ח"ו את רגלי השכינה שהיא עניא בגלותא והוא שאמר את העני היינו השכינה הוא עמך כפי עסקך שאתה כונה אליו אתה מושך השכינה ג"כ לשם ובזה הוא דוחק רגליה כביכול וזהו אל תהיה לו כנושה לשון שכחה כמו כי נשני אלקים והיינו שאל תשכח בו רק הוי דכיר שהחטא והפגם נמשך גם לשכינה כביכול כנ"ל וק"ל:
מדרש לקח טוב
ואם מזבח אבנים תעשה לי. ר׳ ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה, ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב יד), וכתיב תקריב את מנחת בכוריך (שם), [וכן אם כסף תלוה את עמי וגו׳ (שמות כב כד) חובה, שנאמר העבט תעביטנו (דברים טו ח), וכן אם מזבח אבנים] חובה, שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך (שם כז ו).
רש"י
אם כסף תלוה את עמי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן (מכילתא):