שמות כד:טז מפרשים: תפארת שלמה, רש"י, ברכת אשר וחזקוני

ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי. פרש"י ללמדך שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים. הנראה לרמז בזה מעלת יום שבת שצריך האדם להיות לו הכנה גדולה כל ששת ימי המעשה. כדי שיהי' יכול לקבל אור קדושת שבת כראוי לו. והשבת רמוז למחנה שכינה. וז"ש שכינתא תתעטר כו' בווין תתקטר. פי' מי ששומר את עצמו בששת ימי המעשה הם הווי"ן אז ג"כ השכינה מתקשרת בו כביכול. וז"ש ויקרא אל משה ביום השביעי זה ש"ק:

ויכסהו הענן. רַבּוֹתֵינוּ חוֹלְקִים בַּדָּבָר, יֵשׁ מֶהֵם אוֹ' אֵלּוּ שִׁשָּׁה יָמִים שֶׁמֵּר"ח (עַד עֲצֶרֶת יוֹם מַתַּן תּוֹרָה):

רש"י ד"ה ויכסהו הענן, רבותינו חולקים בדבר, יש מהם אומרים, אלו ששה ימים שמראש חדש. ע"כ. והוא על־פי יומא (ד ע"ב). מעניין שרש"י משלים את צדה השני של מחלוקת זו רק בד"ה שאחרי הבא (ויקרא אל משה ביום השביעי) - "...ויש אומרים ויכסהו הענן למשה ששת ימים לאחר עשרת הדברות" וכו'. ודומה שזה נדיר. ומסתבר שעשה כן משום שלדעה זו צריך לפרש "ויכסהו הענן" לא כמוסב על ההר, כפי שאמר למעלה, כי אם מוסב על משה. (פ' משפטים תשנ"א)