דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
פני דוד
ש"ר ויקחו לי תרומה הה"ד תורה ציוה לנו משה דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה ונתנו לישראל על ידי משה שכן מנין תורה וא"כ אינם אלא תרי"א ושנים היכן הם אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ותרי"א א"ל משה שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה א"ת אלא ירושה ירושה היא לישראל לעולם. ולכאורה יפלא מה ענין זה לקראין ויקחו לי תרומה ולא קרב זה אל זה ויראה במ"ש בסנהדרין דף ס"ג אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאי ישראל כליה ארשב"י והלא כל המשתף ש"ש ודבר אחר נעקר מן העולם אלא מה ת"ל העלוך שאיוו לאלוהות הרבה ופירש הרב חידושי אגדות שכונת רשב"י לומר שלא עשו העגל לע"ז רק לאמצעי דוקא כטענת דור אנוש בתחילה כמו שאמר הרמב"ם ריש ה' ע"ז עיין שם באורך גם ידוע מאמרם ז"ל דמשה רבינו יצא לטעון כשעשו העגל לי צוית להם לא צוית. והנה אם אנו אומרים כי טעותם לעשות אמצעי אין צורך לטענת לי ציוית דלעולם הציווי לכל ישראל וח"ו לא עלה על דעתם לכפור או לעבוד ע"ז רק לאמצעי. והשתא ממה שראינו דאחר העגל נצטוו לעשות משכן זה מורה כי טעות ישראל לא היה אלא לאמצעי וגם הם ידעו שכלם נצטוו ואין כאן טענת לי צוית ומשום שטעותם היה דצריך לאמצעי כל קבל דנא לאפוקי סברא זו המזוייפת אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכביכול השרה שכינתו ממש לעוררם וללמדם כי אין דבר חוצץ וטעו במאי דס"ד לעשות אמצעי. עוד נקדים מ"ש המפרשים דהמלאכים היו רוצים לזכות התורה מדינא דבר מצרא אך לא צדקו בדינם דאיכא פסידא דמוכר דאינהו לא שייכי בפשטי התורה ולישראל נאמרה כפי פשוטה וסודה. אך יש להרהר על זה דאמרו רבותינו זכרונם לברכה דבתחילה נעקר יצה"ר מלב ישראל וכשחזרו לומר קרב אתה ושמע חזר יצה"ר אל מקומו. ועד שלא היה להם יצה"ר תינח דהושוו למלאכים שלא יש להם יצה"ר ונוסף עוד דשייכי בפשט ובסוד מה שא"כ המלאכים. אמנם כשחזר היצר הרע אפסדתן לקמיתא דיש בזה מה שאין בזה דיש עדיפות למלאכים שלא יש להם יצר הרע מה שאין כן ישראל ואי איכא פסידא דמוכר במאי דלא שייכי המלאכים בחלק הפשט הלא איכא נמי פסידא אי ישראל לוקחים התורה דיש בהם יצה"ר משא"כ במלאכים. וצ"ל תשובה אחרת לזכות את ישראל ולהפיץ ולהדיח טענת המלאכים מדינא דבר מצרא והיא דהאבות שמרו התורה וישראל הם יורשים התורה מהאבות וקי"ל בח"מ סי' קע"ה דין י"ז דאם המצרן לא סלק ללוקח ומת הלוקח אינו יכול לסלק היורש. ועפ"ז נבא לכונת המאמר ויקחו לי תרומה הה"ד תורה ציוה לנו משה כלו' דממה שראינו שציוה ה' לעשות משכן אחר העגל למדנו דטעותם היה לעשות אמצעי ולא כפרו ולא שיתפו ח"ו ולכן להורות לבני ישראל כי אין צריכים לאמצעי אשר לו אלהים קרובים ציוה לעשות המשכן להשרות שכינתו ומעתה נתבטלה טענת לי ציוית והאמת שגם ישראל ידעו שכל' נצטוו וז"ש הה"ד תורה ציוה לנו משה דהיינו כדדריש תורה תרי"א ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו"ם דייקא כי לכל ישראל נאמרו. אמנם מזה דלא שמעו כי אם דברות שתים ואמרו קרב אתה ושמע חזר היצה"ר ועתה יטענו המלאכים כי להם יאתה קבלת התורה מדינא דבר מצרא כיון דאיכא פסידא נמי בנתינתה לנו לז"א תור"ה ציוה לנו משה תרי"א ומזה חזר יצה"ר ואין לחוש לטענת המלאכים כי הלא היא מורשה ירושה לישראל מאבות וכיון שמת הלוקח אין המצרן יכול לסלק היורש:
פני דוד
ודרך פשוט אפשר במ"ש רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) ויקחו אין קיחה אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם לי לשמי כל העוסק בתורה לשמה כדאי שיהיה לו הרמת ראש תרומה תורה מ' התורה שנתנה למ' יום ועוד האריך בזה ובנדרים דף ל"ח שהתורה נתנה למשה והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל ומקשה עלה ומסיק דמה שניתן למשה הוא הפלפול ע"ש והכא כתיב ויקחו לי תרומה שיקחו תורה שנתנה למ' יום ומזה מוכח דהתורה נתנה לישראל וז"ש הכתו' תורה ציוה לנו משה תורה תרי"א מצות ולא תימא כדס"ד שניתנה למשה דע מורשה קהלת יעקב שהיא ירושה לנו: