אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃
אלשיך
ארך היריעה הא' וגו'. אמר אל תתמה איך במעשה המצות תעשה בריות קדושות כי הלא ארך היריעה הא' כ"ח באמה כו' לו' כל הי' הדברות יכללו שמו ית' אורך כל א' והתפשטותו הוא עד כ"ח הוא מלוי המלוי של שם ההוי' ובכללם הם הי' של המלוי והכל ברוחב ד' הם ד' אותיות שהן עיקר השם. או ירמוז שבכל דבור יש כ"ח שם הגדול הוא יב"ק שהוא כ"ח באמה ברוחב ד' באמה שהם ד' פעמים כ"ח שהוא יב"ק ומתחברים ה' דברות ראשונות וה' שניות הרי י' ה' שבלוח א' וה' שבב'. ואין כל מה שבלוח א' נפרד חלילה ממה שבלוח הב'. כי הלא איכות נ' שערי בינה יש בכל מה שבא' וכן בכל מה שבשני. וזהו רמז נ' לולאות שבכל ה' יריעות שהם כשערי' לבא בהם הקרסים לחברם שהוא כי אין דבר בכל מה שבא'. שלא יהיה נאחז בכל מה שבשני שהוא ללמוד מזה לזה בג"ש. או בק"ו מזה לזה וההיקש בכל מדות שהתורה נדרשת ובכל המדות ההם נכללו בם נ' כחות חכמה הבאים בשערים אשר בכל א' מהה' ללמוד ולחבר אלו עם אלו שהם כקרסי' הנכנסי' בלולאות וזהו ועשית נ' קרסי זהב כו':
חזקוני
ארך היריעה האחת האלף פתוחה ותניינא האחת אלף בסגול ותליתאה האחת האלף בסגול וכן ביריעות העזים. כללו של דבר כלהון אלף שלהן בפתח וכל אתנחתא וזקף וסוף פסוק, אל״ף שלהן בסגול.
אבן עזרא
ארך. חסרי דעת אמרו, כי מדת כ"ח בעבור כ"ח מחנות הלבנה והנכון כי היו עשר יריעות על דרך נוטה שמים כיריעה (תה' קד) על כן היה מקום קדש הקדשים בחשבון מעוקב: