שמות כו:יג מפרשים: רש"י, ברכת אשר, אבן עזרא וקיצור בעל הטורים

והאמה מזה והאמה מזה. לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם:

רש"י ד"ה יהיה סרוח וכו', ...למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה. ע"כ. ומבאר "דבק טוב" שאם לא ללמדנו זאת, לא היה הכתוב צריך לכתוב "...יהיה סרוח" וגו', שהרי בהכרח כך, ומה בא ללמדנו. אבל אינו מפרש את עיקר הקושי - מה טעם ביפה כשהוא מכוסה תמיד? ומעין פרושו של "דבק טוב" גם אצל "משכיל לדוד", ומעין זה גם אצל "באר יצחק" בשם רבנו בחיי, אך גם שם אין נדרשים לשאלתי. יתירה מזו יש לשאול להלן (כו, כט) "וצפית את הבריחם זהב" - לשם מה ציפוי מסובך זה (ראה רש"י שם), והרי לא ראו זאת אלא בשעת הקמת המשכן ופריקתו, כי כל יתר הזמן הכל היה מכוסה ביריעות האהל. וראה תוספות מנחות (לב ע"ב ד"ה הא) שדבר המסותר מן העין אינו צריך הידור, כלומר קשה מכאן על דעת רבנו תם זו, אף כי היא יפה ביותר בפשטותה. וראה ראב"ע להלן (פסוק יח). (פ' תרומה תשמ"ח, תשנ"ז) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: עיין מה שכתבתי לעיל (ריש הפרק - דרך ארץ ג).

והאמה, בעודף. כמו אובד והוא תואר כי הוא מלרע הטעם:

בעדף בארך יריעת האהל. שֶׁהֵן עוֹדְפוֹת עַל אֹרֶךְ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שְׁתֵּי אַמּוֹת: