בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵד֩ מִח֨וּץ לַפָּרֹ֜כֶת אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעֵדֻ֗ת יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב עַד־בֹּ֖קֶר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹ֣רֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
תפארת שלמה
יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' . יש לרמז בזה מש"ה הי' צריך המנורה להאיר מערב עד בקר משום דבלילה הוא שליטת החיצונים וסט"א בנשמות ברי ח"ו ונרות המנורה רומזים נגד הנשמות בנ"י כמ"ש נר ה' נשמת אדם לכן הי' המצוה בזה לאהרן הכהן להעלות נרות המנורה ובמצוה זו הי' משמר נשמות מבנ"י כל הלילה להיות בקדושה:
פענח רזא
יערך אותו אהרן ובניו, וקשה למה נזכר אהרן לבדו בסוף אמור, וי"ל שמתחלה היו בניו מדליקין וכשמתו נדב ואביהוא לא הניח עוד בניו לילך שמה יחידים זולתו, מהר"ר משה:
פענח רזא
מערב עד בוקר, פירש"י תן לה מדתה וכו', וקשה והא כתיב מערב עד בוקר כלומר שתהא דולקת מערב עד בוקר ואיך א"כ תהא המדה שוה ומכוונת ללילות ארוכות וקצרות, וי"ל דלפי הלילות עשו הפתילות דקות או גסות באופן שדלקה תמיד בשוה מערב עד בוקר מצומצם, פרי עץ חיים:
רש"י
מערב עד בקר. תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג לְלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּין וְכֵן לְכָל הַלֵּילוֹת, וְאִם יִוָּתֵר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (מנחות פ"ט):