וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אלשיך
ולקחת את שתי וגו'. אמר עוד תכנס בבואך פנימה בתכשיט הקדוש הזה. שעל כל הבגדים בזכות תורה שאני נותן בב' לוחות אבני' ע"י משה וזהו ולקחת את ב' אבנים שהם לעומת ב' לוחות אבנים שע"י משה. וזהו אבני שהם. שאותיות שהם הן אותיות משה והן לוחות שניות כי בזכרון הראשונות אין זכות לישראל. ופתחת עליהן מעין חרות על הלוחות שמות בני ישראל לרמוז שאם אין ישראל אין תורה ועוד כי הם ייחדו שמו ית'. באמור להם ישראל אביהם האם יש ביניכם פיסול ח"ו. ואמרו לו הם שמע ישראל ה' אלהינו וגו'. והשיב להם ואמר ברוך שם כבוד. כו' וידוע כי ב' כתובים אלה הן הם עיקר הייחוד ובכל פ' מהם ו' תיבות וכ"ה אותיות. וע"כ ששה משמותם על האבן הא' שהם כנגד פסוק שמע ישראל. וגם אותיו' הששה שבטים שבאבן ההוא כ"ה אותיות כמספר אותיות שבפ' של שמע. וכן הששה הנותרים על האבן השנית שהוא לעומת ו' תיבה שבפסוק ברוך שם. וגם בו כ"ה עם הכולל. וגם בששה הנותרים כ"ה שהיו ממלאים ביו"ד אחר המ"ם כנודע. כי באבן הא' היו ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי. ובאבן הב' יששכר זבולון יוסף בנימין גד אשר ואין קנאה לאשר באבן הב' על אשר בא' כי הלא הן כתולדותם:
ברכת אשר
"ולקחת... ופתחת". מעניין שאחר הפתיחה (ג-ו) "ועשו... אשר יעשו... ועשו... והם יקחו... ועשו" דווקא פיתוח השמות על אבני־השהם נמסר לו למשה. וכך גם בהמשך כל הפרק כולו - בלשון יחיד - להוציא פסוק כח. וגם זה צריך עיון. (פ' תצוה תשמ"ח)
דעת זקנים
ופתחת עליהם. ולקמן כתיב והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וגו' א"כ קשו קראי אהדדי אלא מלמד שלא היו האותיות בולטות כי אם שקועות בתוך האבנים ונמצא בולטות מבפנים למעלה מן השמות הילך והילך מן האותיות לפי זה תמצא השמות על האבנים והאבנים על השמות: