וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃ (ס)
פני דוד
וְשַׂמְתָּ אֶת־שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־שְׁתֵּי כְתֵפָיו־לְזִכָּרֹן:
פני דוד
ונשא אהרן את שמותם. ואלה שמותם מכאן שהמרגלים כשרים היו וכו' עכ"ל ס' אמרי נועם. ויראה להרחיב הדבר שהמסרה זו רמזה מ"ש רבינו האר"י זצ"ל שהשבטים עצמן נתעברו במרגלים לסייעם וכשחשבו לחטוא נסתלקו מהם כמו שאמר בעניותי בראש דוד פ' שלח בס"ד וז"ש ונשא אהרן את שמותם של השבטים שהוזכרו למעלה. והם הלכו עם המרגלים דכתיב ואלה שמותם. ור"ת ונשא אהרן את שמותם גי' שבו שנסתלקו כשראו שנתיעצו לחטוא:
דגל מחנה אפרים
שתי כתפיו לזכרון יש בזה סוד כוונה ויחוד לזכרון בר"ה מענין כתפיים ע"ש וזהו שמרמז שתי כתפיו הם יחוד לזכרון והמש"י:
מדרש לקח טוב
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
לזכרן. שֶׁיְּהֵא רוֹאֶה הַקָּבָּ"ה אֶת הַשְּׁבָטִים כְּתוּבִים לְפָנָיו וְיִזְכֹּר צִדְקָתָם: