וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃
דברי אמת
ועשית ציץ כו'. לשון מציץ שיסתכל להיות זהב טהור בלי חשש שום אבק גזל כי רובם בגזל וביותר צריך הכתוב לזרז כו'. וי"ל עוד ועשית ציץ לשון ויצץ ציץ יראה בשכלו בעזרתו ית' להמשיך עושר לישראל ע"י זה ופתחת עליו כו' קודש לה' וכנזכר לקמן בסוף הפרשה בוזה הדבר: ושמת אותו על פתיל תכלת פי' על התפשטות הדין כי ימתיק הדין יבא מזה מזוני ועושר וכנזכר לקמן בתוך ד"ה וזה הדבר. והי' על המצנפת פי' על הדביקו' תועלת לדביקתו (ולאהבה וריעות כמו ותרענה באחו שאין עין ברי' צרה בחברתה וכמו השם גבולך שלום): אל מול פני המצנפת יהי' כמו מנורה נוכח השלחן כי מצפון זהב הוא בינה מבין דבר מתוך דבר הוא הצפון בו ונגד חכמה שמנורה מרומז בו ומשם בא הדביקות כי הן יראת ה' היא חכמה:
תיבת גמא
אגדה. ועשית ציץ זהב טהור עין רמ"א מצח לצדיק עדי תכשיט הוא כל המצות נרשמים בו ולרשע עדי מגונה עונה רשמים בו. ויראה מצח אשה זונה היה לך סתם זונה אשת איש תחת אשר יש לה כל טוב תקח זרים כן תחת אשר לא עבדת ה' מרוב כל בו מצח זונה ממש. בהפטורה הגד בי"ת ישראל הבית ומדדו תכני"ת ואם יכלמו מכל אשר עשו צורת בית ע"ד מ"ש רמ"א פרשת בשלח ויקראו בית ישראל שמו מן הפחותים עד"מ בית ישראל ועכו"ם דר בתוכו כי החוטא נשמה פורחת ממנו ויכלמו שהשחיתו צורת בית אנושי עונות נרשמים על מצחו ומרוב עונות א"א לרשום הכל על מצחו ומדדו תכנית לשון תוכן לבנים מנין כי עון דבר שבמנין רק מרוב עונות שוקלם כמו מעות. ושמת מנורה נכח השלחן להחזק ת"ח על שולחנו.
חתם סופר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ציץ. כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב הָיָה, רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, מַקִּיף עַל הַמֵּצַח מֵאֹזֶן לְאֹזֶן: