וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃
רש"י
והלבשת אתם את אהרן. אוֹתָם הָאֲמוּרִין בְּאַהֲרֹן – חֹשֶׁן, וְאֵפוֹד, וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת, וְאַבְנֵט, וְצִיץ, וּמִכְנָסַיִם הַכְּתוּבִים לְמַטָּה בְּכֻלָּם:
ברכת אשר
רש"י ד"ה ומלאת את ידם, ...כשממנין אדם על פקודת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור... והוא מלוי ידים. ע"כ. דומה שזוהי דוגמא טובה לביאור מקרא על־פי ריאליה עכשווית, שהרי תיאור המינוי הוא לקוח מן המקובל בימי־הביניים. ודומה הדבר לדברי "דעת זקנים מבעלי התוספות" בפרשת ויצא (כח, יג), ראה מה שכתבתי שם. (פ' תצוה תשמ"ח)