שמות לא:א מפרשים: אבן עזרא, אברבנאל ומאור ושמש

וידבר. אמר הגאון למה נבחרו בצלאל ואהליאב, והשיב כי בצלאל מבני יהודה שהמשילו יעקב לגור אריה גם אהליאב מבני דן שהמשילו משה לגור אריה והאריה צר מאחוריו, וככה היה הבית וזה דרש הדורש כי בצלאל ואהליאב לא בנו הבית, ורוחב המשכן שעשו היה שוה ואין טעם לשאלתו, כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם:

וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגומר עד אך את שבתותי תשמורו. אחשוב שהיו בישראל כתות חלוקות במי תעשה המלאכה הקדושה מהמשכן וכליו. והיה אדון הנביאים מסופק מאד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו לעשותה לפי שרבים מישראל בכוונה רצויה היו מתנדבים לומר אני אדע לעשות כל זה כדי לעבוד את עבודת הקדש. ועם היות שידע משה חכמת בצלאל ורב תבונתו היה ירא להפקידו על המלאכה לפי שהיה בן אורי בן חור בן מרים בן אחותו שמא יאמרו ישראל משה עשה עצמו מלך. ואת אהרן אחיו כ"ג ואת בני אהרן כהני ה'. ואף את בצלאל מפני שהיה נכדה של אחותו נתן כל התרומה בידו והפקידו על מלאכת ה' ומהם היו אומרים שהיה בלתי אפשר שאיש מבני ישראל שכלו ימיהם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה ידעו לעשות בזהב ובכסף ובאבנים יקרות כי לא נסו ללכת באלה. ומהם היו אומרים שאהליאב היה יודע יותר מבצלאל והוא היה ראוי לפקוד על המלאכה. ולכן ביאר השם למשה מי יפקיד עליה. והשיב לדברי כל אחד מהכתות האלה באמרו ראה קראתי בשם בצלאל אל תחוש לדברי האומרים ראה אתה וכל איש מהם יראה שאני בחרתי בבצלאל לעשות המלאכה הזאת וקראתי אותו בשמו ובשם אביו ואבי אביו בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה כי האדם יראה לעיני' ואני רואה ללבב מי הראוי ואמלא אותו רוח אלהים. ומלת ואמלא היא כמו ואקוד ואשתחוה שהוא לשון עבר יאמר ואני מלאתי אותו או שעתה ימלאהו רוח אלהים ואמר רוח אלהים להגיד שיהיה ענינו בזה על דרך הפלא כי רוח אלהים נוססה בו לא רוח אנושי מלא בחכמה ובדעת ובכל מלאכה. והחכמה היא העיונית המעיינת בדברים ההכרחים שאינם תלוים בבחירתנו. והתבונה היא במדות ובשכל המעשי המעיין בדברים התלויים בבחירתו והדעת הוא כולל לכלם. וידוע שמי שהשתלם שכלו בשכל העיוני והשגותיו יקצר בשכל המעשי בידיעותיו. ומפני זה החכמים המתבודדים בעיונם תמצאם פתאים בעניני המדינות עד שמפני זה יעד ישעיהו הנביא על מלך המשיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כלומר בשכל העיוני ובמעשי יחד. ולכן היה מהפלא בבצלאל בהיותו שלם בחכמה שהיא העיונית ובתבונה שהיא ידיעת המדיניות. ושבחו בזה להגיד שבחכמתו ידע טבעי כל הנמצאים שהמשכן וכליו רומזים אליהם ולזה כוונו חכמינו זכרונם לברכה באמרם (ברכות נ"ה) יודע היה בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהן שמים וארץ רוצה לומר שהיה מבין רמזי המשכן בשמים ובארץ וע"כ שבחו בחכמה. וכן הרמזים התורנים ולכך שבחו בתבונה. עוד זכר מהפלא בענינו שעם היותו חכם ונבון היה בקי ושלם בכל המלאכות. וכבר אמר הפלוסוף כי מי שחננו הטבע הרבה מהשכלי קצר בו מהכחות הגשמיות והמלאכות. ומפני זה היו רוב החכמים ידיהם ורגליהם כבדים ואין כן בעלי אומניות שהם קלים כנשר ורצים כצבי ובחכמה אינם יודעים מאומה. ולכך היה הפלא בבצלאל שבהיותו מלא רוח חכמה ותבונה היה מוכן ושלם לפעול בכל מלאכת האומנות. אע"פ שבבני אדם היודע במלאכה אחת לא ידע במלאכ' אחרת. הנה בצלאל היה יודע בכל מלאכה. לא מפאת מלמד שלמדו בכך אלא לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת כלומר שהוא מעצמו היה מחשב וממציא מלאכות מלבו שלא למדו אדם. ולא בלבד הדברים הדקים שבמלאכות המתיחסות זו לזו כמו בזהב ובכסף ובנחשת. אבל גם בדברים הגסים והעבים בחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ. שמלאכת האבנים ומלאכת העצים נבדלים ורחוקים מאד ממעשה הצורפים וכן בכל מלאכה היה שלם בצלאל ברוח אלהים ובהשפעתו. וכנגד הכת האומרת שאהליאב הוא יודע והגון לפעול במלאכה. אבל זה יהיה בהיותו בחברת בצלאל כי הוא יתן מרוחו עליו לא שיהיה אהליאב ראש וקצין במלאכה כי כן נתתי בלב כל חכם לב חכמה וכלם יעשו במלאכת המשכן. אבל אין אחד מהם במדרגת בצלאל. והנה ייחס הכתוב החכמה והתבונה המושגות בשכל. וגם המלאכות אל האלהים. לפי שהכל מושפע מהנבדל כמ"ש (משלי ב׳:ו׳) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. הנה אמר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הודיע שצריך לאדם שיכין עצמו לחכמה. ואז ישפיע עליו הנותן יתברך וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש לו חכמה שכיונו בזה שאינו נותן חכמה בפועל אלא למי שיש לו חכמה בכח והכנה. והנה משה רבינו אמר לישראל בענין בצלאל מה שאמר לו השם בלשון שנאמר לו. שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שהראה לו הקדוש ב"ה ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד תקנתי מאותה שעה. ואף בצלאל מאותה שעה תקנתי אותו רוצה לומר שנולד מוכן לשלמות ההיא מטבעו. כי ספרו של אדם הראשון הוא רמז לטבע בני אדם. וזכר הכתוב הדברים אשר יעשה בצלאל וחבריו. את האהל ואת הארון וגומר. ואמרו ואת בגדי השרד. אמרו המפרשים שבהם היו מכסים את כלי אהל מועד בנשאם. ואמרו בסוף הדברים ככל אשר צויתיך יעשו אינו צווי ולא אזהרה אלא הגדת העתיד. והבטחה למשה שעם היות בצלאל וחביריו נולדים בעבדות מצרים וכלו ימיהם בעבודת פרך הנה בחסד אלהים יעשו ככל אשר צוה השם. ולא יחטיאו דבר ממה שצוה במלאכת המשכן וכליו:

וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל כו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת כו' ויאמר ה' אל משה לאמר ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם כו' ושמרתם את השבת כו' ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' כו' ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש הדקדוקים רבו למעלה. א' השייכות של שמירת לכאן ומדרש רבותינו שלא לדחות שבת מפני מלאכת המשכן אינו מדוקדק כי היה לו לכתוב זאת בצוואת מלאכת המשכן בפ' תרומה ומה ענינה לכאן לפ' קריאת בצלאל. ב' כי עיקר שמירת שבת בכאן למלאכת המשכן עפ"י דרשת חז"ל שלא תדחה השבת מפני מלאכת המשכן זו לא שייכת רק לבצלאל ולאהליאב ושאר חכמי לב ולא לשאר ישראל שאינם עוסקים בעבודת מלאכת המשכן ומפני מה נאמר ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו והוא לכללות ישראל. ג' שאמר הכתוב לדעת שאני ה' מקדישכם אינו מובן כי כמה פעמים מצינו בתורה מצות שמירת שבת ולא נאמר הטעם לדעת כי אני ה' מקדישכם רק כאן ובכל מקום שמירת שבת כתוב הטעם כי ששת ימים עשה ה' וכו'. ד' שאמר הכתוב ששת ימים יעשה מלאכה היינו כעין ציווי לעשות מלאכה בששת ימי החול הלא יש בני אדם שאינם עושים מלאכה בחול אעפי"כ מצווים המה על שמירת שבת. ה' למה נאמ' כאן שבת שבתון ובמקומות אחרים נאמר רק שבת סתם. ו' שאמר הכתוב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם ר"ל שהם יקדשו את השבת לדורתם וזה אין לו שחר הלא השבת הוא קדוש ועומד מששת ימי בראשית. ז' שאמר הכתוב וינפש מהו לשון וינפש הגם שחז"ל דרשו ווי אבדה נפש מ"מ עדיין צריכים למודעי ונראה לפרש ע"פ שכתבנו לעיל בפ' תרומה מה שכתב במדרש רבה ובהזוה"ק שמעשי המשכן היה דוגמת מעשי בראשית ויש לפרש כך כי כוונת הבורא ב"ה וב"ש היה במעשי בראשית כדי שתתגלה מלכותו בעולם ויהיה עיקר שכינתו בתחתונים כי לפניו נחת רוח גדולה כביכול בשנעשה וניכר מלכותו וכבודו בתחתונים זה היה עיקר כוונתו ית"ש במעשי בראשית כמו כן היה כוונתו ית"ש אחר חטא הדורות שסילקו השכינה למעלה למעלה כמבואר במדרש היה כוונתו ית"ש לעשות משכן שתהיה שכינתו בתחתונים ע"י המשכן כמו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לכן כמו שמעשי בראשי' נבראו בחכמה ובתבונה ובדעת כמו שאה"כ "בחכמה יסד ארץ כונן שמים "בתבונה"ובדעתו תהומות נבקעו כמו כן נאמר בבצלאל ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וזהו שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ עיין בפ' תרומה ומשם תראהו והעולה מזה שעיקר כוונת מעשי המשכן היה כדי להשרות שכינתו בתחתונים וע"כ היה צריך בצלאל לידע כל צירופי שמות שעל ידם נבראו שמים וארץ לכווין בהם במעשי המשכן דוגמת שמים וארץ ממש כדי שתשרה שכינתו על מעשי ידיו ע"י כוונתו ביחודים וצירופי שמות לקדש כל דבר ודבר ע"י מחשבותיו הקדושים וכוונתו הטובה שהיה לו בכל כלי וכלי ולאו כל אדם זוכה לזה לעשות בגשמי ולכווין ברוחני שיוכל למשוך אלהותו ית"ש על כל מעשי ידיו הגשמיים כי לזה צריך הזדככות גדול הרבה ע"כ יש הרבה בני אדם שאינם מבינם זאת בשכלם איך אפשר במעשי בני אדם הגשמיים למשוך בהם שתשרה שכינתו במעשי ידיו וגם יש קצת בני אדם אשר להם שכל שמבינם שיש כח באדם הגשמי להמשיך קדושה גדולה מלמעלה למטה אשר כמעט תתגלה התראות השכינה על מעשי אדם אבל מדמים בנפשם אשר להם ג"כ כח הזה למשוך במעשי ידיהם השראת אלהותו ית"ש ומופת חותך על זה אשר יש ביכולת אדם למשוך השראת השכינה בתחתונים וע"י איזה בני אדם יש יותר כח למשוך קדושת שכינתו לתחתונים הוא שמירת שבת קודש אשר כל אדם רואה ומבין אשר יש השראת קדושה לכל אדם בשבת ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשוה רק יש בני אדם אשר מרגישים יותר קדושה בשבת ויש שאינם מרגישים כ"כ רק מעט מן המעט ויש שיש להם הרבה קדושה מאד אשר כמעט כל רואיהם יכירם בהם כי הם זרע בירך ה' אשר חנן אותם בבינה יתירה כמבואר בזוה"ק אשר יש לכל ישראל נשמה יתירה בשבת אבל לא לכל אדם בשוה כי יש ממשיך נשמה יתירה מעשיה ויש מיצירה ויש מבריאה ויש מאצילות ואפילו בכל העולם יש דרגין דרגין עיין שם בזוה"ק והכל הוא לפי הכנת בני אדם אשר מוכן מערב שבת לשבת וכ"ש מחד בשבת לשבת אשר ממשיך על עצמו קדושת שבת בכל ששת ימי המעשה וכפי המשכתו בששת ימי המעשה כך מרגיש קדושת שבת בשבתו כל חד וחד לפום קדושתו ופרישתו בימי החול כך מרגיש בשבת יותר קדושה וזה כמעט נראה בחוש לכל אדם שאין קדושת שבת שוה בכל אדם ע"כ הקדושת שבת היא מופת על השראת השכינה בתחתונים וגם היא מופת אשר לאו כל אדם זוכה שימשיך על ידו השראת השכינה רק ע"פ כוונתו כך ממשיך על עצמו ויש בני אדם אשר להם הזדככות גדולה אזי יכולים למשוך יותר התגלות אלהותו ית' על התחתונים אפילו על מעשי גשמי אם עושה המעשה זאת בכוונה גדולה ויחודים גדולים יכול למשוך קדושות אלהותו ית"ש על זה המעשה ונחזור לביאור הכתוב הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור כו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה כו' לחשוב מחשבות לעשות כו' פי' שהקב"ה רצה שע"י מעשי בצלאל יתגלה שכינתו על מעשי ידיו והוא הגון לעשות המשכן שהוא מלא חכמה תבונה ודעת ויודע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ויוכל לחשוב מחשבות קדושות כשעושה בזהב ובכסף ובנחושת ובכל מלאכת המשכן ליחד יחודים ולצרף צירופי שמות על כל דבר ודבר להמשיך לתוכו חיות וקדושה מקדושה עליונה כנ"ל כדי שיהיה משכן להשראת השכינה והבין הקב"ה אשר יש כמה וכמה בני אדם אשר יהיה קשה להם להבין איך אפשר שע"י מעשי בשר ודם יהי' השראת השכינה וגם הבין הקב"ה אשר יש כמה וכמה בני אדם אשר ידמו בנפשם אשר להם ג"כ הכח להמשיך על מעשי ידיהם השראות השכינה ע"כ להוציא מלבם השני דעות אלו וכדי לקרב אל שכל אנושי להבין שיש באפשרית להמשיך לדברים גשמיים הקדושה עליונה אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שמקדושת שבת יכולין להבין את זאת וזהו ויאמר ה' אל משה כו' אך את שבתותי תשמרו כו' לדעת כי אני ה' מקדישכם ר"ל שתשמרו את השבת על אופן זה שתדעו ותכירו כי אני ה' מקדישכם כלומר שתרגישו בעצמיכם קדושת שבת ותראו שיש כח ביד הקב"ה להשרות קדושתו בתחתונים וזהו לדעת כי אני ה' מקדישכם כי כל אחד יראה ויבין שיש בו בשבת קדושה יתירה מבימות החול וזהו השראת אלהותו ית"ש וע"כ ע"י שבת ושמירתו כל אחד ואחד מרגיש יותר קדושה ע"י הכנות שלו שהיה לו בחול כך מרגיש בשבת יותר קדושה והתגלות אלהותו ית"ש יותר ויותר ויתבטל הדיעה זו שחושבים אשר א"א להמשיך שכינתו בתחתונים כי כל א"וא יבין בשכלו ויראה בעין אשר בכל שבת ושבת יש יותר התגלות אלהותו ית' בתחתוני' מבחול וגם נגד בני אדם שחושבים שיש גם להם כח להמשיך קדושת אלהותו ית"ש על מעשי ידיו נאמר לי ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת שבתון קודש לה' ופי' רש"י ז"ל שבת מרגוע ולא שבת עראי ר"ל אע"פ שיעשה מלאכה בימי החול יראה להרגיש בקדושת שבת שיש לו השראת יתירה בשבת מחמת שיש התגלות אלהותו ית' בשבת וזהו עדות גמורה שבוודאי בשעת עשיית מלאכה בחול היה ממשיך על מלאכתו ג"כ קדושה עליונה הגדולה ע"כ בבואו שבת קודש מרגיש ע"י מלאכה שעשה בחול בקדושה מרגיש בשבת יותר קדושת שבת ומברך יותר בהתגלות אלהות שיש בשבת וזהו לאו כל אדם זוכה שימשוך במלאכת חיל קדושה גדולה אשר ישיג על ידה בשבת קדושה יתירה רק ליחידי סגולה אשר להם חכמה ומדע אשר יודעים לקשר כל עבודתם בקב"ה אפילו עובדין דחול ע"כ נאמר להם ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת שבתון קודש לה' ר"ל שתרגישו זאת שע"י עשית מלאכה בחול יהיה לכם יותר קדושת שבת דהיינו שבת שבתון קודש לה' רצה לומר שבא הכתוב להשמיענו שכל אחד ואחד מרגיש את קדושת שבת כפי בחינתו וכפי הכנותו בימי החול שזה עיקר הכונה שזכר כאן אצל המשכן אזהרת שבת ולכן נקרא כאן שבת שבתון כלומר שהוא שבת שיש בו שבתות הרבה דהיינו כל א' וא' משיגו כפי בחינתו וזהו שבת שבתון כנ"ל ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם היינו שבכל דור ודור מוטל על הצדיקי הדור להמשיך קדושת השבת אף על האנשים פחותי ערך אשר הם עוסקים בעניני העוה"ז וטרודים ממלאכתם כל ימי החול שאף הם ירגישו ג"כ קדושת שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש פי' דהנה כתיב ויכל אלהים ביום השביעי וכו' וזהו אחד מהדברים ששינה לתלמי המלך ויכל אלהים ביום השביעי וישבו' ביום השביעי אשר בגמ' והאמת הוא כמ"ש ז"ל ויכל אלהים ביום השביעי מה העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה והענין הוא כי כל ששת ימי המעשה היו כל הברואים רחוקים משרשם כי בבריאת העולמות צימצם אלקותו יתב"ש ונשתלשלו העולמות מעילא לתתא וצימצומים רבים עד עולם התחתון דהיינו עולם הגשמי ונתגשם העולם ובכל ימי החול קשה מאוד לעורר את עצמו ולהמשיך את עצמו לשרשו וכיון שהגיע שבת הוריד הקדוש ברוך הוא קדושת שבת על כל העולמות והרגישו כל הברואים הקדושה של שבת מה שלא הרגישו כל ימי החול מפני גישום העולם ובשבת קודש התחילו להרגיש הקדושה אשר יופיע עליהם והתחילו להשתוקק ולהתנוצץ לעלות להדבק בשרשן וזהו עליות העולמות שע"י מסירת נפש מתעלין כל העולמות מתתא לעילא עד שנדבקין באין סוף ברוך הוא ומאין בא להם השתוקקות זהו מפני שהוריד הקדוש ברוך הוא קדושת שבת על כל העולמות התחילו כולן להשתוקק וכלתה נפשו להעלות להתדבק בשרשן וזהו ויכל אלהים ביום השביעי ר"ל שביום השביעי בא לכל הברואים כלות הנפש להשתוקק להעלות לשרשן שויכל הוא מלשון כלתה נפשי עיין במאמרינו פ' בראשית ושם הרחבנו הדיבור בענין זה אך מה שנוגע לכאן מה שאמרנו שבשבת הוריד הקב"ה קדושה עליונה שכל אחד ירגיש את קדושת שבת וזהו וביום השביעי שבת וינפש ר"ל שהקב"ה הוריד ביום השביעי בחינה קטנה שבקטנות מקדושת אלהותו ית"ש דהיינו בחינות נפש אלקותו כביכול שכל אחד ירגיש את קדושת שבת כל אחד כפי בחיינתו וכפי הכנותו כנ"ל ומזה יוכל כל אדם להבין שכל אדם יוכל להמשיך לעצמו קדושה עליונה כ"כ עד שנעשה מרכבה לשכינה וממילא יבין גם את זאת שמכ"ש שהוא באפשרית להמשיך לדברים גשמיים קדושה עליונה ע"י יחודים וצירופי שמות שיהיו ראוים למשכן להשראות השכינה כנ"ל עי"ז תבינו כי לא כל אדם ראוי למלאכת המשכן למשוך שכינתו על מעשי ידיו רק בצלאל כי יראו כולם בקדושת שבת שלהם כמה גדול כח קדושתם בשבת יבינו בעצמם שאין ראוי לזה יותר מבצלאל ודו"ק וזהו השייכות של פרשת שמירת שבת לפרשת בצלאל ויתרצו כל הדקדוקים הנ"ל.