שמות לא:טו מפרשים: רש"י, אבן עזרא, אבן עזרא הקצר וספורנו

שבת שבתון. מְנוּחַת מַרְגּוֹעַ וְלֹא מְנוּחַת עֲרָאִי:

ששת. ועוד הוסיף לפרש כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה, ובא מלת יעשה עם מלאכה אולי יחסר מלת כל, או דבר מעשה והנה הטעם אם יעשה מלאכה בפרהסיא המיתוהו אתם:

שבת שבתון. מפורש וטעם זה הפסוק לפרש מה הוא חלול השבת, והנה באר שהוא כל העושה מלאכה ביום השבת, בין שתהיה לשם או לאדם, ואבות המלאכות ידענום מדברי הקבלה, ומלת שבת קשה בדקדוק, ולפי דעתי שהתי"ו לשון נקבה, ותי"ו השרש חסר, שהיה ראוי לה יותר על משקל דלקת ובהתחבר תי"ו עם תי"ו יחסרו האחת ופתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה כמלת אחת, גם משׁרַת את המלך (מ"א א טו) על כן שבת לשון נקבה, אעפ"י שמצאנו עולת שבת בשבתו (במד' כח י) כל שומר שבת מחללו (ישעי' נו ב):