וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃ (פ)
בכור שור
ויעלו עולות. לשמים בשבילו כמו שמצינו בשאול כשנתחדשה לו המלוכה (שמואל א י״א:ט״ו) ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה' וישמח שם שאול וגו' וכן בכאן לא נתכוונו אלא לשמים והשתחוו לו לכבוד ולא לאלוהות:
ברכת אשר
רש"י ד"ה לצחק, ...אף כאן נהרג חור. ע"כ. וקשה לי, והרי אין זה מעשה הציחוק, שכן חור נהרג ביום הקודם, ואילו פסוקנו מדבר ביום המחרת - "וישכימו ממחרת". (פ' כי תשא תשמ"ז) וראה "רש"י השלם" על אתר (הערה 21) שלעבודה הזרה ולגילוי העריות נתוסף עניין ציחוק נוסף על־ידי שכבר הרגו את חור.