שמות לב:ט מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י, ברכת אשר ואבן עזרא

והנה קודם שנבוא לבאר המכוון אל דרושנו בס"ד הנה חובה מוטלת להבין אמרי בינה דברי המדרש הנז"ל שכתב שהשיב לו הקב"ה מנין וא"ל תזכור שנסית אברהם וכו' והא ודאי שהקב"ה יודע הלבבות ויודע על מה היתה כוונת מרע"ה באמרו יש להן מהיכן ליפרע וא"כ למה א"ל מנין כאשר ישאל איש את רעהו ח"ו. גם עוד מלבד זאת הנה יש לחקור במה שמצינו שהקב"ה רוצה שיהיו הצדיקי' מלמדים סניגוריא על ישראל וטועני' בשבילם טענות לזכותם וכמו שמצינו כאן שרמז לו הקב"ה למרע"ה באמרו ועתה הניחה לי ודרשו רז"ל שכאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם וכמ"ש במדרש וז"ל וכי משה היה תופס בהקב"ה שהוא אומר הניחה לי אלא למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו והיה המלך מצעק מן הקיטון הניחה לי שאכנו והיה פדגוג עומד בחוץ אמר הפדגוג המלך ובנו לפנים בקיטון למה אומר הניחה לי אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו לכך הוא מצעק הניחה לי כך אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי אמר משה מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל לפיכך הוא אומר ועתה הניחה לי מיד התחיל לבקש עליהם רחמים וכו' ע"ש. וכן נמי מצינו בהושע שא"ל הקב"ה חטאו ישראל כדי שילמד עליהם סניגוריא ולומר בניך בחונך בני אברהם יצחק ויעקב וכו' והושע לא אמר כך אלא א"ל העבירם באומה אחרת ואמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר לו קח לך אשה זונה ותלד בני זנונים ואח"ך א"ל שלחה אם הוא משלח אותה גם אנכי אשלח את ישראל וכמ"ש בגמרא וילקוט ע"ש ונמצא שהקב"ה רוצה שהצדיקים שברור ילמדו סניגורייא על ישראל וכן מצינו במס' שבת שאומר הקב"ה ליצחק בניך חטאו ועושה יצחק אע"ה חשבון בזה ע"ש וכן יש כזאת הרבה:

והנה אחרי אשר הודיע אלהים אותנו את כל זאת ברוב חסדו ית' הנה השתא נשוב לדבר במכוון דרושינו אשר דברנו בו והוא כי נמצינו למידין מן המדרש האמור כי ישראל לא היו חייבים אותו העת שעשו העגל כי אם בעשרת הדברות דכן אמר לו מרע"ה להקב"ה יצאו עשר בעשר ואם יש עליהם חיוב יותר מזה הסך בשביל צוויים אחרים א"כ איך יספיק העשרה נסיונות הא פש עוד גבייהו וא"כ השתא לפי דברי חז"ל שכתבו שמצוות השקלים היא באה לתקן עון העגל וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"ש לכן השתא מובן שפיר בס"ד הטעם שצוה הקב"ה לתת מחצית השקל דוקא שהוא עשרה גרה כי עשרים גרה השקל ומחצית השקל הוא עשרה כנגד מה שחייבים ישראל בשביל שביטלו עשרת הדברות והוי עשרה כנגד עשרה לתקן זה בזה:

והנה לפ"ז תיקשי דאמאי צריך למחצית השקל הא א"ל מרע"ה להקב"ה שיצאו עשר נסיונות כנגד עשרת הדברות ואמנם דע דכל זה הוא מחסדי הש"ית ורוב רחמיו על עמו בית ישראל דהנה הש"ית ידע דעתידין ישראל לחטוא כמה פעמים וצריכים לגלות בכמה מלכיות והנה אין תרופה למכתם לולי זכות העשרה נסיונות של אברהם אע"ה דכח העשרה נסיונות רב ועצום להצילם מעשרה כחות הטומאה והאו"הע כל אחד יש לו אחיזה באיזה כח מעשרה כחות הטומאה ובין כללות כולם יש עשרה כחות טומאה ולא יותר והנה העשר נסיונות הם כנגדם לבטל כחם ויתבטלו עשרה כחות טומאה בעשרה נסיונות של אאע"ה ולכן הש"ית לא רצה שיפסידו זכות זה של עשרה נסיונות בשביל עון העגל שיצאו עשר בעשר כאשר רצה מרע"ה דאם יפסידו זה כאן א"כ מה יעמוד להם בדורות האחרונים להצילם מיד האויבים והמקטרגים הצרים אותם ולכן צוה אותם השם יתברך להביא מחצית השקל שיהיה להם כפרה בשביל עון העגל וממילא זכות העשרה נסיונות יהיה שמור להם לדורות ולכן תמצא שכל פקידה ופקידה שהיתה לישראל היה בה קצת כפרה בשביל עון העגל משום דענין מחצית השקל לבדו לא אלים כ"כ שימחה החוב מעליהם לגמרי וא"כ השתא בוא וראה חסדי השי"ת דאם היה מוציא העשר נסיונות בשביל עון העגל א"כ השתא לא היה תקומה ח"ו לישראל והיינו דבחרבן בית ראשון מצינו שהקב"ה רחם על עמו ישראל ושפך חמתו על העצים והאבניים ולא כלה הכל ח"ו וכן תמיד כשהיה גזירה ח"ו היה הש"ית מעביר הגזירה בצער אחר ולא היה ח"ו כליה וכל זה הוא זכות העשרה נסיונות שיש לנו מאברהם אע"ה ובזה יובן הפסוק ונתנו איש כופר נפשו בפקוד אותם שיתנו כל אחד מחצית השקל שהוא כופר נפשו לכפר על עון העגל ואז ממילא כשנותנים כופר נפשם ממון בעין עשרה גרה כנגד עשרת הדברות זה יהנה להו דלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם מלשון פקידה וכמ"ש רז"ל אין לך כל פקידה ופקידה והכוונה שע"י שהם נותנים כופר נפשם א"כ ממילא לא יפסידו העשר נסיונות ויהיו שמורים לבני ישראל לדורותם שבעת אשר יפקדו עליהם מלמעלה בשביל חטאתם לא תתגבר מדת הדין ח"ו שיהיה בהם נגף שהוא דבר כליה לכל ח"ו אלא ישפוך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים או יעביר הגזירה בצער בעלמא וכמו שהיה בימי המן וכיוצא בזה האופן שתהיה להם נפשם לשלל ויהיו ניצולים:

קשה ערף. מַחֲזְרִין קְשִׁי עָרְפָּם לְנֶגֶד מוֹכִיחֵיהֶם וּמְמָאֲנִים לִשְׁמֹעַ: