וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃
רש"י
אין קול ענות גבורה. אֵין קוֹל הַזֶּה נִרְאֶה קוֹל עֲנִיַּת גִּבּוֹרִים הַצּוֹעֲקִים "נִצָּחוֹן" וְלֹא קוֹל חַלָּשִׁים שֶׁצּוֹעֲקִים "וַי אָנוּסָה":
דברי דוד
קול ענות כו' המענין את נפש שומען כשנאמרין לו. הך כשנאמרין לו הוא לשון מיותר ברש"י ונ"ל דקשה יתור לשון אנכי שומע אלא היה לו לומר קול ענות לחוד, אלא נ"ל דיהושע היה נראה לו שיש שינוי בהקול מצד עצמו של הקול דהיינו קול מלחמה, ויש בזה צדדים, האחד קול נצחון, והאחד קול ניסה, והיה מסופק איזהו אמת, והשיב משה ששניהם אינם, אלא מצד הקול עצמו אין שינוי אלא מי שיודע הענין ושומע אח"כ קול זה אז יש להשומע עינוי כששומע אותו קול, אבל מי שאינו יודע הענין אז אין הבחנה מצד הקול, ע"כ אמר קול ענות אנכי שומע, פירוש אנכי שמעתי גוף הענין וע"כ נתהוה לי לעינוי זה הקול, מש"ה פירש"י קול חירופין וגידופין כו', כשנאמרין לו אלו חירופין וגידופין דאז דוקא יש עינוי בקול אבל לא מצד שמיעת הקול עצמו, כנ"ל נכון:
אלשיך
ויהי כאשר קרב אל המחנה כו'. הורה כי אין האדם מתפעל אף אם ידע הרעה עד אם יראנה בעיניו וזהו כי הקב"ה הגיד למשה וגם הוא שמע ע"י יהושע ולא נגע עד לבו עד ראה את העגל ואז ויחר אפו כו' והוא מאמרנו על פסוקים (איוב ב׳:י״א) וישמעו שלשת רעי איוב כו' כי מתחל' עם היות ששמעו כל הרעה הזאת הבאה עליו לא דברו דבר אשר לא הוגד למו כאשר דקדקנו מרבוי האת והכל וייתור מלת זאת כי האת הוא על אבדן האתונות והבקר ואו' כל הוא על הגמלים ואו' הרעה. הוא על הצאן ואו' הזאת הוא על הבנים אשר הוא נגדו תמיד שנכוה בו יותר מהכל אמר הזאת כמראה אותה באצבע ועל השחין אשר היא עליו ממש אמר הבאה עליו ועכ"ז כי שמעו הכל לא עלה אל רוחם לבא לבכות ולקרוע מעיליהם ולזרוק עפר על ראשיהם ולשבת אתו לארץ ז' ימים וז' לילות רק לבא לנוד לו ולנחמו כאומרו (שם) ויועדו יחדו לבא לנוד לו כו' ולמה בבואם חרדו אתו את כל החרדות ההם: