וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה׃
רש"י
ואמר להם. דָּבָר אֶחָד – "לְמִי זָהָב" לְבַד – וְהֵם מִהֲרוּ וְהִתְפָּרְקוּ וַיִּתְּנוּ לִי:
דברי דוד
ואומר להם, דבר אחד למי זהב כו'. קשה מה דבר אחד, והא אמר בפירוש פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ונראה דה"ק דאמר אהרן פרקו כו' מן אזני נשיכם ובניכם, וזהו טורח ויבוא לידי שהייה כמו שפירש"י ואילו אמרתי מילתא דמשתמע לתרי אפי לא היה עליהם כ"כ חטא שאפשר להם לומר אנחנו הבננו שנקח מנזמים שלנו, אבל אני אמרתי דבר אחד מפורש שיקחו, מן הנשים והבנים כדי שתהיה שהייה והם לא די שלא עשו שהייה אלא מהרו והתפרקו מן נזמי עצמם: