וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם׃
מדרש לקח טוב
פס'. שחת לו. ישראל שנאמר (הושע י״ג:ט׳) שהתך ישראל כי בי בעזרך. כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע״ז. לא בניו. לא נהגו מנהג בנים ששומעין מוסר אביהם אלא אוהבים מומם דברים שהם להם מומם כענין שנאמר (שמות לב) לשמצה בקמיהם. דור עקש ופתלתול. עקמנים אתם אין אתם מתכוונין אלא באור. משל לעץ מעוקם נתנו לאומן שיכוונו נתנו במכוון ולא נתיישר הכהו במעצד ולא נתיישר עשאוהו קליפין והשליכוהו לאור כך אמר משה לישראל פתלתולים אתם ואין אתם מתכוונין אלא באור. וכן הוא אומר (יחזקאל כ״א:ל״ו) ונתתיך ביד אנשים בוערים. ואומר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וגו':
רש"י
פרע. מְגֻלֶּה; נִתְגַּלָּה שִׁמְצוֹ וּקְלוֹנוֹ, כְּמוֹ וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה'):
אלשיך
וירא משה כו'. לבא אל הענין נזכירה מרז"ל (ש"ר פ' מ"ד) האומרים כי באמור משה זכור לאברהם כו' מה' מלאכים רעים שהיו שם אף וחמה וקצף כו' בזכות השלשה אבות נסתלקו ג' מהם נשארו שנים אף וחמה אמר משה להקב"ה תגין אתה בעד האף וזהו קומה ה' באפך ואני בעד החמה וזהו (תהלים ק"ה) לולא משה בחירו כו' להשיב חמתו כו' הנה כי היו המקטרגים נסוגים אחור מלקטרג כי לא ערבו על לבם נגד ישראל: