שמות לג:ט מפרשים: רש"י, ברכת אשר, אבן עזרא והעמק דבר

ודבר עם משה. כְּמוֹ וּמְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה; תַּרְגּוּמוֹ וּמִתְמַלֵּל עִם מֹשֶׁה שֶׁהוּא כְּבוֹד שְׁכִינָה, כְּמוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו (במדבר ז'), וְאֵינוֹ קוֹרֵא מְדַבֵּר אֵלָיו; כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא מִדַּבֵּר, פִּתְרוֹנוֹ הַקּוֹל מִדַּבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְהַהֶדְיוֹט שׁוֹמֵעַ מֵאֵלָיו, וּכְשֶׁהוּא קוֹרֵא מְדַבֵּר מַשְׁמַע שֶׁהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר עִם הַהֶדְיוֹט:

רש"י ד"ה ודבר עם משה, כמו ומדבר עם משה. ותרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד שכינה וכו'. כלומר "מְדַבֵּר", בשוא, משמעותו, פונה אליו פנים אל פנים. ו"מִדַבֵּר" (בחיריק), משמעותו, שהשכינה מדברת והשומע שומע. ור' וולף היידנהיים ב"הבנת המקרא" כתב: ואין להקשות: אם־כן מדוע אין אונקלוס מתרגם כל "וידבר ה' אל משה" - מתמלל? כי רק כאן, במקום שהתורה כתבה בלשון המשתמעת כהווה, וכמצב מתמשך, תרגם כך, לציין דרך כבוד כלפי שמיא, אבל במקום שהתורה כתבה בלשון עבר - אין קפידא לתרגם "ומליל". (פ' כי תשא תשנ"ב)

והיה. גם זה היה אות שהיו רואים כל רגע שיבא ממחנה ישראל אל האהל מיד היה רואה עמוד הענן: