וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃ (ס)
דברי דוד
ושב אל המחנה כו', ובי"ט עלה שנאמר ויהי ממחרת כו'. בפ' יתרו פירש"י שהרי בי"ז בתמוז ירד ושיבר את הלוחות ולמחר עלה בהשכמה כו' ש"מ שבי"ח עלה, וכן בפ' עקב כתב באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום נמצאו כלים בכ"ט באב שהוא עלה בי"ח. ועוד הקשו התוספות בפרק ר"ע (דף פ"ט) וכאן הקשה אותה הרא"ם על מ"ש רש"י אח"כ כאן ובר"ח אלול נאמר לו ועלית כו' בעשרה בתשרי כו' והלא מר"ח אלול עד י' תשרי אין כי אם ל"ח יום שלמים עם לילותיהם דהיינו יום העלייה אינו מן המנין כיון שאין לילו עמו וחדש אלול נחשב כ"ט ימים, ואף אם נפרש דבריו שיום שלשים באב קרא ראש חודש אלול מפני שר"ח אלול שני ימים יום שלשים של אב ויום אחד של אלול כמנהג כל החדשים שאחר החדשים השלמים עדיין לא יהיו מן ל' באב עד בקרו של יוה"כ רק ל"ט שלמים. אבל נ"ל שמה שכתב רש"י בי"ח תמוז עלה ובמקום אחר כתב בי"ט לתמוז מפני שבשילהי תענית אמרו שבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, והביאו ראיה מהמקראות ומברייתא, דתניא בכ"ט בסיון שולחו המרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והקשו בגמרא ארבעים יום נכי חדא, ותירץ אביי תמוז דהאי שתא מליוה דכתיב קרא עלימועד לשבור בחורי, ורש"י כשרוצה לפרש החשבון של ארבעים יום וארבעים לילה לפי מנהג החדשים תמוז חסר לעולם אומר בי"ח עלה שלפי חשבון זה כלים ארבעים יום עם לילותיהם בבקרו של אב ויכלו ארבעים יום האחרונים בבקרו של יוה"כ, וכשרוצה לפרש החשבון של ארבעים יום וארבעים לילה לפי מה שאמרו בתלמוד תמוז דההיא שתא עברוהו אמר בי"ט בתמוז עלה שעכשיו כלים בבקרו של יוה"כ. ועל הקושיא מן ר"ח אלול עד י' תשרי תירץ דאע"ג דאמרו שבר"ח אלול עלה אין הכוונה שעלייתו היתה בר"ח אלול אלא לומר שחשבון הארבעים יום של ישיבתו בהר שהם נמנים מיום עלייתו לא יהיה רק מר"ח אלול דהיינו מל' לאב שהוא גם כן ר"ח אלול, אבל עלייתו ממש בכ"ט לאב היה כו', עכ"ל הרא"ם, ואין דבריו נכונים, דמ"ש תחילה דתמוז דההיא שתא מליוה ומייתי ראיה מן דברי אביי, זה דבר בטל דהא על מרגלים קאי אביי, וזהו בשנה שניה ומעשה העגל היה בשנה הראשונה וזה הקשה בנ"א. ותו מה שתירץ דרש"י כתב לפעמים לפי דברי התלמוד דתמוז היה מלא ולפעמים אומר לפי סדר השנים, זה דבר שלא ניתן להכתב דהיאך יאמר רש"י נגד התלמוד לפי דעתו, גם מה שתירץ דמ"ש, בר"ח אלול עלה לא עלה ממש אין פירוש זה צריך סתירה. והנלע"ד דהכל ניחא, דבענין ארבעים, יום מיום העלייה יש ב' דרכים, האחד שיש למנות דוקא שלימים והיום הולך אחר הלילה כמעשה בראשית, וא"כ יום העלייה שהיתה בבוקר אינו מן המנין אלא מיום שאחריו, וזהו הדרך של דברי רש"י לעיל במ"ש במעשה עגל סבורין הם שיום העלייה מן המנין כפי מה שמובן לכאורה מדבריו, והדרך השני שאף יום העליה מן המנין דהיינו שלא נשלם עד אחר לילה של אחריו, וזהו פירוש התוס' פרק ר"ע (דף פ"ט) כמו שזכרתי לעיל, וכבר זכרתי שם שאי אפשר להתיישב שם אלא כפירוש התוס' ושגם רש"י נתכוין לזה כמו שכתבתי שם, זהו בארבעים יום הראשונים. ובארבעים יום אמצעים ושלישים נוכל ליישב כפי שני הדרכים, דאם נפרש שאין יום העלייה כלל מן המנין צ"ל שארבעים יום האמצעיים מתחילים מן י"ט בתמוז דהיינו שבי"ח עלה ונשלמו בכ"ט אלול בערב, ולסוף היום של כ"ט אלול ירד, ואם נפרש כפירוש התוס' דיום העליה מן המנין עם לילה שאחריו אז אנו אומרים שבי"ט בתמוז עלה והוא מן המנין ונשלמו ארבעים יום בבקרו של יום כ"ט אלול, ולענין ארבעים יום אחרונים ע"כ כפירוש התוס' דהיינו שביום ל' לאב שהוא ר"ח אלול עלה וממנו המנין מתחיל ונשלם בבקרו של יוה"כ ארבעים יום. והשתא ניחא הכל כיון דבארבעים אמצעים ניחא לתרווייהו הן אם עלה בי"ח תמוז הן בי"ט תמוז ע"כ פירש"י פעם כן ופעם כן, משא"כ בארבעים הראשונים והשלישים (כנ"ל):