שמות לג:כא מפרשים: רש"י, דברי דוד, אדרת אליהו ואלשיך

הנה מקום אתי. בָּהָר אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ תָמִיד, יֵשׁ מָקוֹם מוּכָן לִי לְצָרְכְּךָ שֶׁאַטְמִינְךָ שָׁם שֶׁלֹּא תִזֹּק, וּמִשָּׁם תִּרְאֶה מַה שֶּׁתִּרְאֶה, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ, עַל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שָׁם מְדַבֵּר, וְאוֹמֵר הַמָּקוֹם אִתִּי, וְאֵינוֹ אוֹמֵר אֲנִי בַמָּקוֹם, שֶׁהַקָּבָּ"ה מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ (תנחומא):

הנה מקום אתי, בהר אשר אני מדבר. החילוק שבין פירוש זה לפירוש המדרש הוא. דלפירוש זה היה הצור על ההר, וע"ז הראה לו הקב"ה סימן היכן הוא הצור דהיינו באותו מקום שאתה אתי בשעת דבורי עמך דהיינו בהר שם יש מקום להגן עליך, ולפי המדרש אין הכוונה לפרש שההר על הצור אלא אמר סתם שיש איזה מקום שכינתי שם ונצבת על הצור:

הנה מקום אתי כו' הוא בהר וכמ"ש רז"ל במגילה (י"ט ע"ב):