שמות לד:ט מפרשים: רש"י, דברי דוד, אדרת אליהו ואלשיך

ילך נא אדני בקרבנו. כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא עָוֹן; וְאִם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְיַמְרוּ בְךָ וְאָמַרְתָּ עַל זֹאת פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ, אַתָּה תִסְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְגוֹמֵר; יֵשׁ כִּי בִּמְקוֹם אִם:

ילך נא ה' בקרבנו, כמו שהבטחתנו, הוכרח רש"י להזכיר זה שהוא ללא צורך לכאורה. ונראה דהך נא ע"כ אינו לשון בקשה דא"כ היה לו לומר נא ילך ה' אלא ע"כ הוא לשון עכשיו כתרגומו כען וא"כ קשה למה הוצרך להזכיר זה שיהיה עכשיו, ע"כ פירש שכבר הבטחתנו ע"ז ובודאי יתקיים מאמרך אלא בקשתי שתלך עכשיו ותיכף עמנו ולא תמתין בזה על עת אחר, אבל בבקשה שנייה שזכר ונחלתנו לא היתה התפלה שתהיה זה תיכף דהרי לא נזכרהבטחה ע"ז לעיל אלא פני ילכו, דזהו בקשה ראשונה אבל על בקשה שנייה לא השיב שם הוא יתברך ע"ז ע"כ ביקש כאן שתתקיים, ע"כ הוצרך הוא יתברך לומר אעשה נפלאות:

ויאמר אם נא מצאתי חן כו' כאן דחה את המלאך הנאמר בפ' משפטי' ובקש. הלוא טוב שתלך אתה בקרבנו בעצמך בלא המלאך ושתשרה בקרבנו במקום שריית המלאך כמ"ש כי שמי בקרבו ותשרה בקרבנו ואמר הטעם כי עם קשה כו' וסלחת כו' משא"כ עם המלאך. כי בתחלה לא בקש רק בלכתך עמנו עכשיו בקש בקרבנו כי ידוע כי כבודו שורה בקרב המלאך או ישראל וכאן בקש משה דבר גדול וטוב אשר אין אחריו עוד והבטיח לו ית' גם על זה.