שמות לד:כג מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, דברי דוד וחזקוני

אל פני האדון ה׳. ולהלן הוא אומר האדון ה׳ אלהי ישראל (שמות לד כג), שאע״פ שהוא אדון לכל באי העולם, על ישראל ייחד שמו ביותר, כיוצא בו כה׳ אלהינו, יותר מכל באי העולם, כיוצא בדבר אלהים אלהיך אנכי (תהלים נ ז), אלהים אני לכל באי העולם, ולא ייחדתי שמי אלא על ישראל.

כל זכורך. כָּל הַזְּכָרִים שֶׁבְּךָ; הַרְבֵּה מִצְוֹת בַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ וְנִכְפְּלוּ – וְיֵשׁ מֵהֶם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְאַרְבַּע – לְחַיֵּב וְלַעֲנֹשׁ עַל מִנְיַן לָאוִין שֶׁבָּהֶם וְעַל מִנְיַן עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶם:

כל זכורך, כל הזכרים שבך. הרא"ם וג"א ביארו כל אחד לפי דרכו כוונת רש"י ובדרכיהם אינו עולה על לב הקורא להתיישב בדבר. ולענ"ד דכן כוונת רש"י דלפי הנראה פירוש כל זכורך כמו כל הזכרים שלך כמו בנך בתך שפירושו בן או בת שלך, וע"ז קשה דכיון שהתורה הזהירה על כל אחד מישראל, שזכרים שיש לו יראו פני ה' ולמה לא זכר אותו עצמו כמו שכתוב אצל שמירת שבת אתה ובנך כו' ע"כ פי' דפירוש הפסוק דכל הזכרים שישנן בך ישראל וא"כ כולן בכלל, (וזהו פירוש נכון לכל משכיל).