וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃
תפארת שלמה
א"י וכל חכם לב בכם כו' . לכאורה יש להבין בדקדוק הלשון. הלא החכמה הוא העיקר במוח ולמה כתיב חכם לב. אך מצינו פלוגתא בגמרא ב"ש אומרים מחד בשבת לשבת והלל הזקן מדה אחרת היתה לו ברוך ה' יום יום. דהנה החילוק שבין נדר לנדבה הרי זו עולה דנדר הוי קבלת עומ"ש בעת אשר יגיע העת לעשות מס"נ אבל כעת אינו מגיע לזה. אבל נדבה הרי זו נגמר בדעתו תיכף למס"נ. וזה חכם לב בכם שהביאו את החכמה בלב שלא יהי' חלוק הלב ממחשבת המוח רק שיעלה המוח על הלב ומקיף אותו מכל הצדדים ויהי' נטבע בו כמ"ש צדיקי' לבם ברשותם ולא יהי' נסוג אחור. וז"ש בק"ש בפ' ראשונ' והיו הדברים האלה על לבבך שהוא לכאורה כפול שכבר כתיב בכל לבבך. אך מפני כי אף אם האדם מקבל עליו במוחו לעבוד הש"י ולאהבה בכל לבבו. עכ"ז יכול להיות ח"ו נסוג אחור ע"י התאוות עוה"ז המקיפים אותו מכל הצדדים וכמ"ש בפר' והיה אם שמוע וכו' לעבדו בכל לבבכם וכו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם. ולזה מסיים והיו הדברים האלה על לבבכם שהמוח יעלה על הלב ומקיף אותו כנ"ל. וז"ש בא"א ע"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהיה לבבו מוכן תמיד לבלתי סור מן הדרך כלל. וז"ש בהלל הזקן מדה אחרת היתה לו ברוך ה' יום יום כי ע"י שהיה מוכן תמיד במס"נ דבר יום ביומו. וז"ש אלך ואגמול חסד לנפשי כי כל חיות הגוף שלו הי' רק גמ"ח. וז"ש זאת החי' אשר תאכלו. זהו הצדיק הוא המשפיע. והבן:
פני דוד
וְכָל־חֲכַם־לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה:
פני דוד
וכל חכם לב בכם. ר"ת בחול לרמוז כי אין מלאכת המשכן דוחה את השבת כמו שאמר פ"ק דיבמות: