וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' וגו'. הנה תיבת נשאו צריך הבנה ולפי תרגום המתרגם דכתב כל גבר דאתרעי לביה והכוונה שהיה מרצון לבו הנה לפ"ז נראה דהלשון כפול בפסוק שכתב וכל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו דמשמעות היוצא משניהם אחד הוא. ויובן בס"ד לפרש דהנה הישר והנכון הוא והעצה היעוצה לכל איש ישראלי להתגבר על היצ"הר המחטיאו באופן זה והוא שאם יזדמן לפניו איזה מצוה כמו מצות הצדקה וכיוצא בה שצריך לה נדבת ממון הנה אם הוא יש לו מאה אלפים דינרי זהב יחשוב עצמו שהוא עשיר כמו העשיר שיש לו אלף אלפים דינרי זהב וא"כ אז ממילא כשיתנדב איזה נדבה לתת בשביל אותה המצוה יוכל להתגבר על יצ"הר ויתנדב אז נדבה בשופע דכשהוא חושב עצמו שהוא יש לו עשירות כמו העשיר הגדול א"כ אפי' אם יפתנו היצה"ר להיות מקמץ באותה נדבה עכ"ז יועיל דבר זה שיתן לפחות כדי חיובו באמת אבל אם יבא לחשוב עצמו כמות שהוא הנה כשיבא היצ"הר ויעשה לו המצאות של פיתויים כרי לקמץ נדבתו הנה נמצא שעל כל פנים זה לא יתן כדי חיובו באמת והנה עוד תועיל עצה זו שיחשוב עצמו עשיר יותר ממה שהוא באמת דהנה אם יבא לחשוב עצמו כך אז כל מה שיתן יתראה בעיניו שהוא דבר מועט ולא יבא להתגאות בנדבתו כי היצ"הר עיקר המכשול שעושה לנותני צדקה הוא שיחטיאם בזה כדי שיתגאו בנתינת' כדי שתהיה מצוה הבאה בעבירה ח"ו והנה כל זאת העצה היא בהוצאות של מצות הצדקה וכיוצא אבל בהזדמן לו הוצאה של עו"הז שהיא צורך הגוף ותאותו הנה אז העצה תהיה להפך. והוא דאם יש לו מאה אלף דינרי זהב יבא לחשוב עצמו שאין לו כי אם עשרה אלפים דינרי זהב וא"כ ממילא אז יצמצם באותה הוצאה ולא יוציא הרבה לצורך תאות עו"הז הנפסדת שהוא דבר כלה ואבד ואין לה קיום וכיוצא בזה רמזו המפרשים ז"ל בפסוק אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת כלומר בדבר הנוגע לשמים תחשוב עצמך ממעל ובדבר הנוגע לארץ שהוא חמדת הזמן ותאות הגוף תחשוב עצמך מתחת עכ"ד ז"ל. וכמו שמצינו בההוא עובדא דההוא נדיב הכתוב בירושלמי בפסחים שהלכו ר"ע וחבריו לגבות לצדקה ובאו תחלה אצלו וקודם שנכנסו לתוך החצר שלו שמעו קול בנו שהיה שואל לאביו מה נקנה לך לאכול היום הזה וא"ל אביו שיקנה עולשין אבל לא תקנה מאותם הנלקטים ביום זה אלא משל אתמול שהם כמושים ונמכרים בזול וכששמעו כך הניחוהו והלכו להם ואחר שקבצו מכל אנשי העיר באו אצלו לגבות ממנו א"ל למה לא באתם אצלי תחלה כמו שהייתם נוהגים פעמים אחרות א"ל כבר באנו ושמענו קול הנער אומר לך מה נקנה וכו'. א"ל מה שביני לבין הנער ידעתם אבל מה שביני לבין קוני לא ידעתם והכוונה שבמזונות עצמו ובניו הוא מקמץ אבל במצות ה' הוא נדיב אעפ"כ לכו ואמרו לאשתי והיא תתן לכם מדה אחת מליאה דינרין הלכו ואמרו לה א"ל היאך א"ל שתהיה המדה גדושה או מחוקה א"ל סתם אמר לנו א"ל אני נותנת לכם גדושה ואם אמר מחוקה אחשוב הגודש ואנכהו מכתובתי כיון ששמע אח"ך בעלה קם וכפל לה את כתובתה ע"כ המעשה ע"ש: