שמות לה:כב מפרשים: מדרש לקח טוב, פני דוד, אוהב ישראל ומאור ושמש

פרשת ויקהל כתיב הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל (תהלים קכה ד ה), ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שנקרא טוב, ומטיב לעבדיו הטובים והישרים, שהרי ישראל חטאו במדבר על עסק ערב רב שעלה עמהם ממצרים, שנאמר ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות לב כב) מהו ברע, אמר לו יודע אתה כי ערב רב שעלו עם ישראל הדיחום וגרמו להם לעשות אלהי זהב, אבל ישראל היו ישרים בלבותם, והטיב להם הקב״ה והקדים צרי למכתם, וצוה את משה להזהירם על עשיית המשכן וכל כליו, לכפר על מעשה העגל, תבוא ועשו לי מקדש (שם כה ח), ויכפר על קום עשה לנו אלהים (שם לב א), תבוא קהלת משה רבינו, דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויכפר על קהלת אהרן, שנאמר ויקהל העם על אהרן (שם), תבוא אמירת משה רבינו, שנאמר ויאמר אליהם משה, ויכפר על אמירת אהרן, דכתיב ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים (שם), תבוא אלה הדברים, ויכפר על אלה אלהיך ישראל (שם שם ד), תבוא נתינת זהב התנופה, ותהיה כפרה על נתינת זהב העגל, לכך נאמר הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם, אלו נדיבי לב, שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם (שמות לה כב). והמטים עקלקלותם, אלו שהטו עקלקלות לעשות אלהי זהב, יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל, זו ברכה, שנאמר מלאו ידכם היום לה׳ כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה (שם לב כט).

הנה עין אדם אמת מרגיש בכפל הכתובים ושינויים. ואפשר לפרש במה שנחלקו הפוסקים אי חשב לתת צדקה מחוייב לתת כקדשים דכתיב כל נדיב לב עולות. או שאני קדשים כמבואר בי"ד סי' רנ"ח וח"מ סי' רי"ב. וכתב הרב פרישה דאף למ"ד דצדקה כקדשים היינו דוקא אם גמר בלבו אך אם חשב ולא גמר בלב אינו חייב וז"ש כל איש אשר נשאו לבו דהיינו שנתעורר לבד ולא גמר וכל אשר נדבה רוחו וגמר בלב הביאו דאף דמי שנתעורר ולא גמר אינו חייב עכ"ז הביאו: