וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃
רש"י
טוו את העזים. הִיא הָיְתָה אָמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁמֵּעַל גַּבֵּי הָעִזִּים טוֹוִין אוֹתָם (שבת ע"ד):
ספורנו
טָווּ אֶת הָעִזִּים. מֵעַל הָעִזִּים, כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צט.) לְמַעַן יִהְיֶה בַּטְּוִי זֹהַר נוֹסָף, כִּי בְּהַרְבֵּה מֵהַפְּשׁוּטִים יִמְעַט קְצָת מִטּוּב אֵיכוּתָם כַּאֲשֶׁר יֵעָקְרוּ מִמְּקוֹם גִּדּוּלָם, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בִּדְבַשׁ דְּבוֹרִים וּבְקַאסִיאָ"ה וּבְחָלָב וּבְזוּלָתָם:
מלבי"ם
וכל הנשים אשר נשא, ר"ל שהיה בהן חכמה יתירה טוו מן העזים, שזה מלאכה גדולה וצריך חכמה יתירה כמ"ש חז"ל: