וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃
רש"י
צלעתיו. כָּאן הוּא לְשׁוֹן זָוִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר עַל שְׁנֵי צִדָּיו – עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי צִדָּיו:
ברכת אשר
דעת זקנים מבעלי התוספות ד"ה על שני צדיו, ...וצריך לומר דהכא לא היו נושאין אותו כי אם שני בני אדם וכו'. ולא ידעתי למה צריך לומר כך, והרי אפשר שישאוהו מבחוץ, כלומר הנושאין שבצד ימין יחזיקו בבד ביד שמאל, והנושאים שבצד שמאל - ביד ימין. ומה שאומר רש"י לגבי הארון (כה, יב) ד"ה פעמתיו אינו שייך לכאן, שהרי כל דינו של הארון שונה - שהיה אסור להסיר את הבדים, וכפי שבעלי התוספות מדגישים (שם, טו). (פ' תצוה תשמ"ט)