שמות ל:כב מפרשים: אברבנאל

וידבר י"י אל משה ואתה קח לך בשמים ראש וגומ'. עד ויאמר י"י אל משה קח לך. ראוי שתעורר על מה שנא' בשמן המשח' ואתה קח לך ולא נסתפק לומר ומשחת כמ"ש בכיור וכנו וברוב כלי המשכן. או קח לך כמ"ש בקטרת. אבל הוסיף לומר ואתה קח לך. וזה בלא ספק מעיד על אמיתת מה שזכרו חז"ל שלא נעשה שמן המשח' כי אם פעם אחת שעשאו משה רבינו בידו ולא יעשה עוד בעתיד אמרו במסכת הוריות (ד' י"א) ר' יהודה אומר אותו שמן המשח' שעשה משה במדבר כמה ניסין נעשו בו מתחל' ועד סוף בתחל' לא היה אלא י"ב לוג ראה כמה יורה בולעת וכמה עיקרין בולעין וכמה האור שורף ובו נמשחו המשכן וכל כליו. ואהרן ובניו כל שמונת ימי המלואים וכהנים גדולים ומלכים ואפילו כ"ג בן כ"ג וכו' עוד אמר שם ואותו שמן קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגמטריא תריסר הוו ועוד אמרו שם משנגנז הארון נגנז עמו צלוחית שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל. ומה שחלק הראב"ע על זה כבר השיבו הרמב"ן והוכיח אמתת דעתם ז"ל מאשר לא אמר הכתוב שמן משחת קדש יהיה זה לאהרן ולבניו לדורותם כמ"ש בבגדים. אבל אמר יהיה לי לדורותיכם. מורה שיהיה השמן העשוי ההוא מתמיד למשוח בו לכל הדורות. ולכן נאמר (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו כי שמן קדשו הוא אשר נעשה במדבר על ידי אדון הנביאים בקדושה ובטהרה. ולזה נתכבד דוד המלך בקראו עצמו משיח אלהי יעקב להיות נמשח באותו שמן האלהי הקדוש ונראה לי להוסיף על טענות הרמב"ן טענה אחרת לקיום דעת חז"ל והיא מה שנאמר כאן בשמן המשחה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קדש הוא קדש יהיה לכם איש אשר יעשה כמוהו וגו'. ואם בא הכתוב לצוות שיעשה שמן המשחה תמיד בזה התואר היה ראוי שתאמר התורה שלא נעשה כמוהו לצורכנו כמו שאמרה בענין הקטרת והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם ולא אמר כן בשמן המשחה אלא שלא נעשהו כלל ואמר בהחלט איש אשר יעשה כמוהו רוצה לומר לא לה' ולא לכם כי היא אזהרה מוחלטה והוא לאות שכיוונה תורה שלא יעשה בהחלט שמן המשחה זולתו בשום דור מהדורות. ועוד אני עושה על זה טענה שלישית והוא שאם היתה כוונת התורה שיעשו שמן המשחה פעמים אחרות לא היה ראוי לכתוב כמות הסמים בלבד שלא יחס ההרכבה כמו שאמרה בקטר' בד בבד יהיה ולא ביאר' המשקל שיקח מכל א' מהם לפי שפעמים יעשו יותר ופעמים פחות אבל סדר ההרכבה ויחש הפשוטים הנכנסי' בה וערכם יהיה שמור תמיד בכל עת שיעשו אותו וכבר זכר זה הרלב"ג וכל זה מוכיח שקבלת חז"ל היא האמת שלא היה שם שמן משח' אחר אלא אותו שעש' משה במדבר. ומפני זה תמצא שלא היה כהן משוח בבית שני לפי שכבר היה נגנז שמן המשח' שגנזו יאשיהו עם שאר הדברים הקדושים ולא היה להם רשות לעשותו. ומפני זה נאמר כאן למשה במצות שמן המשח' ואתה קח לך רוצה לומר אתה בעצמך תקח לך הדברי' האלה ותעש' שמן המשח' לא יעשה אותו אדם אחר עוד כל ימי הארץ. והיתה סבת זה רוצה לומר שרצה יתברך שיהיה שמן המשחה נצחיי ועומד לעד ולא עשה כן לקטרת לפי שהקדוש ברוך הוא נתן בישראל שתי הנהגות. והם הנהגה אנושית כפי המעלה שתאות למלכים שהם המנהיגים היותר עליונים שבעם. והנהגה אלדי' כפי הקדוש' ועבודה שהיא לכהנים משרתי י"י ולפי ששני המנהיגים האלה ראוי שיתנהגו וינהיגו את העם כפי התורה והמצוה כמו שאמר (מלאכי ב' ו') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותור' יבקשו מפיהו ובמלך נאמר ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל. לכן צוה יתברך למשה שיעש' שמן המשח' מרוקח כראוי ושמשה בעצמו ימשח את הכהני' ואותו שמן ישאר לדורות למשוח בו המלכים והכהני' הגדולים תמיד כדי שכלם יהיו נמשחים על ידי משה רבינו מהשמן אשר הוא עשה. ולכך היה משה רבינו כ"ג במשכן י"י בראשונה שבעת ימי המלואים. והוא היה המלך הראשון שמלך על ישראל כמו שנאמר ויהי בישורון מלך כדי שיהיו הכהני' והמלכים כלם דוגמתו נמשכים ממנו והולכים בדרכיו. וכאלו היה השמן ההוא טבעתו של אדון הנביאי' לחתום בו מלך וכהן באופן שיהיו כלם תלמידיו ומעש' ידיו להתפאר. ולכן היתה משיחת המלכים תמיד על ידי נביא שהוא מתלמידיו של משה רבינו. כאלו המשיח' והמושח יאמרו לכל מלך בהמשחו זכרו תורת משה והלכתם בדרכיו אחרי שאתם משוחי' בשמן הטוב אשר עשה ואתם כלכם במקומו. ולזה היתה צלוחית השמן האלהי מזה מנוח' תמיד אצל ארון האלהים ונגנזה עמו בעת החרבן להיות השמן הקדוש ההוא דבר מצרכי תור' האלהים ושניהם ניתנו על ידי משה רבינו ע"ה. ואמנם איך יתכן שהיה מתמיד השמן ההוא שעשה משה במדבר זמן כל כך הרבה הוא דבר מתמיה מאד. וצדק הרלב"ג במה שכתב שכבר יתכן שיעש' השם מופת על ידי הנביא גם אחרי מותו כי כן ראינו שלא סר המן במות משה כמו שיתבאר בספר יהושע. כי הנביא כיד אלהיו הטובה עליו נותן לדברים טבע שימצא בהם ההתמדה והנצחייות. ולכך היה המן אשר בצנצנת עומד קיים קרוב לאלף שני' בבית י"י עם מהירות הפעלו' המן שהיה נבאש הנשאר ממנו אחרי יומו ובחום השמש ונמס. אבל משה נתן בו על דרך המופת כח הטבעי אל שלא התפעל מהדברי' אשר מחוץ ולכך נשאר קיים גם אחרי מות הנביא. וכן היה הענין בשמן המשח' הזה שנתן משה בו כח על דרך המופת להתקיים ולהתמיד ולשנות מה שידבק בו מהאויר המקיף ולהשיבו אל טבעו. והנה תמצא שיש לשמן האותות מה לקבל זה הכח המתמיד כי הוא מכל המשקים יותר עומד עד שכבר יעברו עליו אלפים מן השנים ולא יפסד ואמרו עליו החכמי' שכאשר יתישן לא יחסר ממנו אבל יתוסף שיעור מה. לפי שיתדקדק יותר. ואולי הסמים שנכנסו בזאת ההרכבה היו עוזרי' גם כן אליו כי המופתים בשיעש' אותם השם יבקש להם סבות היותר נאותות ולכך אחז"ל (ד' י"א) בראש כריתות שזה הענין היה בשמן המשח' על דרך פלא. ויעזור לזה גם כן שמן השמן הקדוש ההוא לא הוציאו אז כמות רב לאותה משיח' שנעשית לשעת' במדבר כי חלק מועט היה מושח כל א' ואנשים מועטים נמשחו שמה. ואמנם אחר כן מזמן לזמן רב היו מושחין כ"ג או מלך ולכן לא היה מהפלא שיספיק השמן ההוא אלפים שנה. ונחזור לפי' הפסוקים. צוה יתברך למשה שהוא בעצמו יקח בשמים ראש רוצה לומר הבשמים שיזכרו ויהיו ראש כלומר ראשי אותם הבשמים והמובחרים שימצאו במינם. וביאר מה הם באמרו מר דרור חמש מאות. והנכון הוא שמר הוא מוש"קו והנקי ובלתי מזויף יקרא דרור מלשון וקראתם דרור. ושיקח ממנו חמש מאות שקלים. ודעת הרמב"ן שמר הוא מיר"א. והראי' שהביא מאמרו וידיו נטפו מר. ואינה ראיה כי המר הוא נולד בצווארי הצבאים אשר בצד מזרח והידים שיקחוהו משם יש להם ריח טוב. ולכך אמר נטפו מור לא מפני שהיה המר צמח גדל בארץ כעשבים וכן אריתי מורי עם בשמי כי הוא מכלל הבשמים הריחניים ומאמר מדרש חזית שמביא הרב אינו סותר לזה כי המר מוש"קו הוא ראש לבשמים וכל מי שקולטו מצוארי הצבי ידיו מתמררות כי המוש"קו בטעמו הוא מר יהיה מה שיהי' אין ספק שהיה דבר גדול חמש מאו' שקלים ממנו. וקנמון בשם הקנמון ידוע שהוא הנקרא קאני"לה. והרמב"ן כתב שהוא התבן המבושם הנקרא פאייקה דמיקא ולדעת האומרים שהוא קני"לא נאמר כי בעבור שהיה ממנו משובח וריחני והוא הדק ממנו שבפני הנקרא שינא"מומו וממנו יש שהוא עב ופחות לכן אמר הכתוב וקנמון בשם רוצה לומר הטוב והמשובח ממנו. וכתב הרלב"ג שאין הכוונה באמרו מחציתו חמשים ומאתים שיקח מהקנמון בשם חמשים ומאתי' שקלים בלבד אם היה הדבר כן היה די שיאמר הכתוב וקנמון בשם מחציתו לא יותר מזה או יאמר וקנמון בשם חמשים ומאתים ולמה יעשה בזה שתי הודעות. והם אומרו מחציתו חמשים ומאתי' אלא שצוה שיקח מהקנמון חמש מאות שקלים כמו מהמר. אבל לא יקחם ביחד אלא בשני חצאים וכל אחד מחצית הסכום שהוא חמשים ומאתים. וזה כדי שיהי' משקל הקנמון נוסף מעט על משקל המור והקדה כי יהיו בשני המשקלים מהחצאים שתי הכרעות. וקדה הוא הקושטו. ולי נראה שקנמון בשם וקנה בשם שניהם קניל"ה אם לא שהקליפה מבחוץ נקראה קנמון והקנה הפנימית נקראת קנה כי היא בצורת' כמו קנה. ולפי שבכל אחת מהן תמצא טובה ותמצא פחותה לכך נאמר קנמון בשם וקנה בשם בכל אחת מהן תהיה בשמיית ומשובח' בערכ' ולהיות שניהם הקנמון והקנה ממין אחד לכן אמר בכל אחד מהם חמשים ומאתים והיו אם כן בשניהם יחד הקנמון והקנה חמש מאות כמו מהמר ומהקד' כי היו משקלים שוים מכל אחד מהבשמים האלה. ושמן זית כבר נודע שהיה ההין י"ב לוג. והנה היה סדר מעשה המשחה כדברי ר' יהודה שאמר שהיה שורה אלו הבשמים כתושים במים בדרך שיתנו בהם כחם וריחם ואח"כ היה נותן במים ההם הין שמן ומבשל המים ההם באש נחה גחלים עוממות עד יבשת המים ואז היה קולט השמן מעליו כי כן מעשה הרקחים בכל שמן מבושם ולכך קצר הכתוב בספור מעשהו במקום הזה וצוה בלבד שיעשו השמן הזה רוקח מרקחת מעשה רוקח ולא הוצרך לפרש המעשה איך הוא כי דרך הרקחים ידועה בהם וכן מעבירו בדרך שהפטמין עושים שנאמר ועשית אותו שמן משחת קדש רוקח מרקחת מעשה רוקח. ואמר שהשמן ההוא שמן משחת קדש יהיה רוצה לומר שיהיה מיוחד למשוח בו הדברים המקודשים לגבוה ור"ל הנמשח בו יהיה קדש ואמרו רוקח מרקחת פירושו עירוב תערובת על ידי בישול על ידי רוקח כמעשה הרקחים. וביאר מה הם אשר ימשח לשעתו ואמר ומשחת בו את אהל מועד וגו' ועל הכלים ההם המשוחים אמר וקדשת אותם והיו קדש קדשים רוצה לומר מהיום ההוא והלאה כל הנוגע בהם יקדש כי צריך לנהוג בהם קדושה ושלא יגע בהם האדם בידים מזוהמות. וכן ביאר האנשי' שימשח אותם אהרן ובניו לכהן במקדש ושיודיע לעם שהשמן ההוא מקודש בכל זמן. ולכן על בשר אדם זר שלא יהיה מזרע אהרן ומלך לא יסך:

וראוי עתה לבאר בענין שמן המשחה דיניה ותנאיה ואתן סבותיהם כפי הסברא הפשוטה ושרשי הענין כפי מה שהורונו הכתובים ודברי חכמינו ז"ל ואני כבר הרחבתי הדבור בדרוש הזה בפירושי לספר מלכים בענין משיחת שלמה ואספרהו פה שנית:

העיקר הא' הוא בידיעת הצורך שיש במשיחה לכלי המקדש לכהנים ולמלכים ואומר אני כי לשלש תכליות צוה השם יתברך זאת המשיחה. האחת כדי שתהיה אות הבחירה האלהית. כי הנה הדבר או האיש אשר יבחר ה' בו להבדילו וליחדו משאר הדברים או האנשים היה ראוי שיעשה פועל בו ייוחד ויובדל והוא יהיה המורה על היותו נבחר מאת האלהים כאלו אותה משיחה היתה אות וסימן על הבדלתו לגבוה. ולכן היה נמשח הכ"ג להודיע שהוא נבחר למעלה ההיא משאר אחיו הכהנים. והיה נמשח המלך להיות בחירתו על פי ה'. והתכלית הב' הוא כדי להכין הנמשח לקבל השפע האלהי שע"י אותה משיחה תדבק בו ההשגחה העליונה. וכן אמרו במשנה שהכ"ג הנשאל באורים והתומים היתה שכינה שורה עליו וכן היא מבואר בענין המלכים. כי הנה שאול מיד שנמשח צלחה עליו רוח ה' והתנבא ונהפך לאיש אחר והיה זה לסבת המשיחה ובדוד נאמר (שמואל א ט"ז י"ד) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה: