וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין׃
ברכת אשר
רש"י ד"ה וקדה, שם שורש עשב, ובלשון חכמים - קציעה. ע"כ. וקצת קשה, למה רש"י אינו אומר בפשטות, כמו במקומות רבים: כתרגומו (וקציעתא). (פ' כי תשא תשמ"ו) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: מפני ש"קציעה" שגור בפינו ב"פטום הקטרת".