כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
מלבי"ם
כי אם, אולם לא די במניעת הרע לבד כי מתנאי האושר שיעשה טוב, ולא שיעשה טוב נימוסי לבד כהפילוסופים שבדו דתות לעצמם, רק שישמור תורת ה' ומצותיו, וגם באר שמתנאי עשיית הטוב שיעשהו בעבור שהוא טוב ובעבור מצות ה' לבד, לא בעבור פניות אחרות שיקוה להשיג עבור עבודתו שכר ותועלת, שאז אין חפצו תורת ה' רק הערב והמועיל שמקוה שכר עבודתו, ע"כ התנה כי אם בתורת ה' חפצו, והנה שלמות הזה מתחלק לשנים, שלמות העיון ושלמות המעשה, שלמות העיוני נקרא תורת ה', כי היא תורהו דעת ה' ודרכיו ואמתתו, אבל חלק זה לא ישיגהו האדם עד תכליתו, ודי אם בתורת ה' חפצו ומאוייו ומשתדל להשיגו ודורש אחריו, הגם שלא ישיגהו ופניו לא יראו, ושלמות המעשי הוא תורת האדם, היא תלמדהו את אשר יעשה או לא יעשה, וזה נקרא תורתו, ובחלק זה יהגה יומם ולילה ללמוד על מנת לעשות:
מאירי
ואמ׳ אח״כ כי אם בתורת ה׳ חפצו ללמוד אותה ולהתעסק במצותיה ובתורתו יהגה יומם ולילה ר״ל שישקוד על לימודה תמיד ודרז״ל בתחלה נקראת תורת ה׳ ולבסוף נקראת על שמו וראיה לדבריהם שאלו היתה מלת ובתורתו חוזרת על האל היה לו לומר ובדתו כמנהג כפל ענין במלות שונות אבל אחר שאמר בתורת ה׳ וחזר ואמר ובתורתו נראה שאמרה על עצמו וא״כ יהיה הפי׳ כי אם בתורת ה׳ חפצו ללמוד אותה ואחר שידעה נקראת תורתו יהגה בו יומם ולילה והענין שיהא פורש מדרכי העולם וישים כל כוונותיו לעסוק בתורה בכלליה בפרטיה וסודותיה וסתריה.