נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ׃
מלבי"ם
נתתה, ועתה נתתה שמחה בלבי מן העת שהתחילו להרבות דגנם ותירושם כשנפסק הרעב, ועל ידי כן בשלום יחדו אשכבה ואישן, מצייר כאילו שוכב ביחד עם השלום, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני תפס המליצה ממ"ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, רצה לומר אחר שנמצא טל ודגן ותירוש ישכון ישראל בטח בדד, שאין צריך לקנות תבואה מארצות אחרות:
מאירי
ואמ׳ נתת שמחה בלבי וגו׳ כלומ׳ הם גומלים עלי רעה תחת טובה שהם שמחים בצרתי ואני שמח בטובם ובכל עת שאני רואה אותם משופעים בדגן ותירוש נתת שמחה בלבי. וי״מ כי רבים לא יתאוו אלא לטובת העולם הזה ואומרי׳ מי יראנו טוב אבל אנחנו כל תאוותינו לאור פניך. ולפי המדרש יש לפרש רבים אומרים כשרואים בצרת עצמם מי יראני טוב כלומ׳ שיתיאשו מן הטובה אבל אני אומר נסה עלינו וגו׳ כלומ׳ ששכר הצדיק למועד שמור יפח לקץ ולא יכזב (חבק׳ ב ג׳) והוא אומרו נתת שמחה בלבי כשאני רואה הצלחת הרשעים ודרשו בו הטעם אם למכעיסיו כן לעושי רצונו על א׳ כמה וכמה.
מצודת דוד
נתתה. אבל לא כן אני כי אתה ה׳ נתת בלבי להיות שמח בחלקי יותר מהרבים ההם השמחים מעת שרבו דגנם ותירושם: